Ṭodros Ṭodrosi's Super-Commentary on Averroes' Middle Commentary on Aristotle's Topica

According to British Library, London, England Ms. Add. 27559

Edited by Daniel Davies

|67א| אמר המקבץ טודרוס: כוונתנו בזה הספר, ר''ל ספר הנצוח, לקבץ פרטי כונות הענינים אשר ¹יעדנו לקבצם בספר ספר מספרי מלאכת ההגיון בכללה. ונשלים מכווננו בזה הספר בשני חלקים על צד הכונה אשר יעדנו אם ירצה האל אמן ואמן.
החלק הראשון. גדר אבן רשד: הנצוח שהוא מלאכה אשר נוכל בה כשהיינו שואלים לעשות, מהקדמות מפורסמות, הקש לבטל כל מונח ישתדל המשיב לשמרו ולשמור כל מונח כולל ישתדל השואל לבטלו כשהיינו משיבים.

אמר המקבץ: ראינו ¹להשימנו בזה המקום מקבוצינו לזה הספר שמות הדברים אשר נהגו המפרשים שיפתחו בם ספרי ארסטו, לפי שכבר זכר ההכרחיים שבהם המבאר אבן רשד בבאורו לזה הספר.1
|75ב| אמר המקבץ: הנה בכאן שלמה העתקת פרטי הכונות הענינים אשר ראינו לקבצם ממאמרי המפרש אבו נצר ¹בבארו לספר הנצוח ובפרישתו למאמר השמיני ממנו בזה החלק הראשון. יבא אחריו החלק השני על צד הכונה שייעדנו אותה, אם ירצה האל אמן ואמן.
״וחלקם הנשוא אחד.״ וזה כשתי הקדמות ׳כל אדם חי׳ ו׳זיד חי׳ כמו שימשיל למטה. ״אבל הנכללת״ והיא זיד חי ״היא תולדת שתי הקדמות הגדולה מהם וכו׳.״ ויהיה חבור ההקש מהקדמה קטנה אשר היא נושא הנכללת, והיא בהמשל ׳זיד אדם׳, וגדולה כוללת, והיא ׳כל אדם חי׳, יוליד ׳זיד חי׳.
״שאין בטבעם זה הפעל.״ ר׳׳ל בטבע אותם ההקשים וההקדמות החלקיות הגדולות.
״ואבו נצר אמת עם זה שהוא דעת.״ הטעם ״אמת עם זה״ ״ממה שיורה עליו שם המקום״ ״שהוא דעת ארסטו אשר יכוין אותו בזה הספר.״ וכמו אמרו ״ראוי שנעתיק שם הדבר.״ וזה ישימהו מקום שמיני מהמקומות המקריים.
״לסבה אשר אמרנו אותה.״ והיא שדרוש אם הנשוא נמצא לנושא לבד הנה לפחות מה שאפשר שיצדק עליו שהוא מקרה, ולכן הכניס ארסטו בשער המקרה. ״אלא שהוא בעבור שהיה.״ תשובת הלשון אמרו למטה ״הנה מזה הצד יקשה וכו׳,״ ומיוחד בו, ומצד אותו היחוד יבטל הסוג. |76א| יבטל הסוגים כי מתנאו הכללות ויקוים הגדר כי מתנאו היחוד. ״נשיאות כללות.״ רצה, לפי מה שאחשוב, נשיאות הסוג הרחוק אשר הוא רב כללות. כי הוא מבואר שהוא סוג ובטל היותו גדר, כי הסוג אשר הוא חלק הגדר הוא הסוג הקרוב מהמעט כללות לא הסוג הרחוק היותר רב כללות.
״מצד מה שהוא מדובק.״ ירצה שיהיה ביניהם הדבוק אשר אמרנו. "ואם ענין." שב לחלוקת אם עדות הקודמת. ״ואם מורכבים מהם.״ והם מקומות הפחות והיתר כמו שהוא אומר, ״והמורכבים מהם הם מקומות הפחות והיתר״ וזה יתבאר במקום מהמקומות המקריים, והוא הלקוח מן הפחות והיתר. יאמר שם שאותם המקומות מחוברים מן הדומה והמקביל מפני שהם מתדמים ביחסם אל הנושא ומתחלפים בפחות ויתר. ״והדומים שני מינים.״ והם דומה בהתיחס ודומה בדבר יכלול המתדמים, כמו שנזכר לפנים.
״המאמר במקומות המקריים ... זולת המקרה כי הוא אמנם יבוטל בטול כללי.״ הטעם כללי לבד כי לא יהיה בטולו בטול ¹זולת זה לפי שהוא כבר ימצא חלקי בנושא. אם כן, לא בבטול החלק יבטל כלו.
¹ב: "אם בכלם ואם ברבם.״ ר׳׳ל בכל האישים או ברובם.
¹י: "במין ממנה אשר יתבאר בשני הפוכים." והוא המין השני ר׳׳ל קַמְפֵשְטְרֵיש. ויחובר ההקש כן: המתנועע אם שיצמח או ישתנה או יעתק, והנפש לא תצמח או תשתנה או תעתק, יוליד, אין מתנועע אחד נפש. ושני ההפוכים הם הפוך הגדולה ותשוב אין אחד ממה שיצמח |76ב| או ישתנה או יעתק נפש. וישוב למין השני מהתמונה הראשונה, והוא סֵלַרֶי, והפוך התולדה שתהיה אין נפש אחת מתנועעת, והוא הדרוש.
¹יא: "וזה בשנניח הדבר אשר כאשר נמצא חויב שימצא המונח קודם." וטעם שנניח קודם הנפש הדבר אשר כאשר נמצא חויב שימצא המונח ונניח הדרוש נמשך.
¹יב: ״כשיהיה מציאות הנושא לו.״ ר׳׳ל לעצמו.
¹יו: ״ואם שימצא לו בהזדמנות.״ ירצה לפי מה שאחשוב על המעט, כי שלש אלה הם חלוקות האפשר אם על הרב ואם על המעט ואם על השווי.
¹כ: ״אפשר שיהיה הנשוא נמצא לנושא.״ אמרו הנה ״אפשר״ גם אמרו למטה ״ואולם בקיום הנה הוא אפשרי.״ לא אבין ²למה כי הוא אמר על זה הנשוא מקרה היה או זולתו. ואם היה מקרה בלתי נפרד או סוג או הבדל או סגלה או גדר איך יהיה בקיום אפשרי. ואיך כשנמצא הנושא מקבל אחד ההפכים לא יהיה האחר נכנס תחתיו בהכרח? ואם תהיה השנאה בחלק המתעורר איך לא תכנס האהבה בו? ואם ירצה באמרו ״מקרה היה או זולתו״ מקרה נפרד או זולתו ממה ³שידמה לו ותהיה כונת ׳אם הנושא מקבל אותו שנשוא עליו׳ נשיאות מקרי כנשיאות הלובן על הבגד, ויהיה אז אפשרי בקיום, כי כשנמצא הלובן בבגד אפשר שימצא בו השחרות ואפשר שלא ימצא, כי טבע האפשר כן הוא. אם זאת היא כונת זה המקום, מה נאמר בהמשל אשר הביא מהאהבה והשנאה? ⁴סוף דברי אין שם דרך יראני הבנת זה המקום, יורני ארחות מכוונו, והאל הוא היודע.
¹כא: ״ודמיון החיוב בהפך.״ ירצה לפי מה שאחשוב מה שיהיה נושא השני |77א| מקביל נושא הראשון ונשואו מקביל נושאו, וקראו חיוב בהפך לפי שהאפן הראשון הוא ישר גמור שיקביל הנושא לנושא והנשוא לנשוא, וזה הוא חיוב בהפך כמו שקראו הפך הסותר. והטעם ²הנה כבר דברנו בדמיון זה ³והאופן בחיוב והשלילה. ואולם דמיונו ״במתהפכים אמרנו אם היה הטוב וכו׳,״ ועתה יקשה לי איך זה המשל לזה האפן, ר׳׳ל לחיוב בהפך, כי זה ההמשל נאות לאפן הראשון, ר׳׳ל לישר הגמור, לא לזה. ואם תאמר שכונתו להמשיל על הישר ההוא איך קראו חיוב בהפך, ומה כונתו בשם ההוא? עוד יקשה עליך אם תאמר זה אמרו למטה ״וכל שני המקומות בלתי מופתיים״ מאי זה שני מקומות יאמר זה הלא כבר אמר בהפך הסותר שהוא מופתי בחיוב והשלילה? למקום שתי אלו הקושיות ראיתי לפרש החיוב בהפך אותו אשר קראו הפך הסותר, ואמרתי בלבי שבספר הערב המועתק ממנו חסר הנה ממלת במתהפכים למלת במתהפכים, כי כונתו להביא דמיון במתהפכים לאותו אשר הביא דמיון בחיוב והשלילה. ויהיה דמיון החסר ⁴מה שיסבול אמרנו ׳אם היה התענוג טוב הנה הרע מצער׳. עוד יחסר ממנו ״ואולם דמיון החיוב הישר במתהפכים אמרנו אם היה הטוב וכו׳.״ הנה לפי זאת יאות אמרו ״וכל שני המקומות בלתי מופתיים.״ גם יורה לזה אמרו למעלה ״וזה המקום הוא יותר מפורסם בחיוב והשלילה,״ כאלו אמר ׳בחיוב והשלילה לא במתהפכים׳. זהו העולה על רוחי לעת עתה, לא אדע אם יאצילני הש׳ רוח אחרת בשובי בשלום2 עליו וישלים חסרוני ומה שניתי יכין לי.
¹כב: ״מחוברים בנושא.״ הטעם שהם יורו על כל מה שיורו ההמשלים הראשונים ויתר עליהם שתהיה אותה ההוראה מחוברת ²בנושא |77ב| כמו הישר המורה על אשר מדובק בנושא היושר. ״שנוי יורה על צד מציאות הנשוא לנושא.״ ידמה שכונתו בשמושים שהוראתם הוראת ההמשל הראשון, ויתר עליו שיורו על צד מציאות הנשוא לנושא, ולפי ש״זה אינו נמצא בלשון הערבי,״ ואף כי לא בלשון העברי, היה זה בלתי נכנס בציורי. ולא אבין כונת המשלו מהרפואה. ״וכמו שאנחנו נדמה.״ זה נמשך עד אמרו ״כן נדמה.״
¹כה: ״אשר הטוב בהם בשווי.״ ר׳׳ל שהשווי הוא הטוב בהם לא היציאה מהשווי, רצוני שמה שהוא יותר מהם איננו טוב. ״ודמיון זה אם היה הריקות יותר ראוי שימצא.״ כי שכיב ונאים בן רשד! המשיל הנה בזה ההמשל, כי הוא נאות למקום השני מאלו המקומות הד׳ אבל לא לזה המקום. ואמנם ההמשל אשר יאות בו הוא ²ההמשל אשר יעשהו בשלישי מהמקום הבא אחר זה, כאשר יומר שמוש השווי לשמוש הפחות והיתר, כי הג׳ המקומות הנזכרים במקום ההוא הם ג׳ האחרונים מזה המקום, לא יתחלפו כי אם בחלוף שמוש המקום. ״כאשר היה הראשון בהם הוא הקודם בטבע.״ ר״ל כאשר היה מה שנשים בהם ראשון ויותר ראוי, כאמרנו אם היה זה יותר ראשון ויותר ראוי קודם בטבע.
¹כו: ״ואלו המקומות פעמים היה.״ ירצה המקומות הנכללים בזה המקום ובמקום כ׳׳ה אשר לפניו.
¹כז: ״אם נוסף התענוג במזון.״ ירצה שנוסף המזון על התענוג.
מקומות דרושי ההקשות
״לא המקרה הנגדר במאמר הראשון מזה הספר.״ ר׳׳ל גדר שאיננו גדר ולא סגולה ולא סוג, לפי שנושאי דרושי ההקשה כבר ימצא בגדר ובסגלה. |78א| ואמנם ירצו בהמצאם במקרה שימצאו בכל המאמרות מלבד העצם, ׳׳וזהו המקרה הנאמר בנושא לא על נושא.״ ״כאשר היה הנגדר.״ הטעם ¹אמרו שימצאו בגדר הוא כשהנגדר אינו ממאמר עצם.
״ויותר מה שעשו בזה הסוג.״ הטעם שהם נעשים יותר בסוג הדברים הרצוניים.
¹ו: ״ואולם הסם נבחר בעת מה.״ והוא עת הצטרכו לחולה במצות רופאו.
¹יא: ״ויותר מיתרונה על פועלה.״ כנוי מיתרונה שב אל התכלית הקודם השני באמרו על התכלית. ״היה יתרון ההצלחה על הבריאות יותר מיתרונה.״ ירצה מיתרון עצמה ר׳׳ל עצם ההצלחה אל פועלה. ״דבר אחד ייוחס אל שני דברים יחס מתחלף.״ והוא בהמשלו הצלחה אשר יחסה אל הבריאות יותר גדול מיחסה אל פועלה. ²״היה אשר היחס אליו יותר קטן.״ והוא פועל ההצלחה שיחסה אליו ³יותר קטן מיחסה אל הבריאות. ״מאשר היחס אליו יותר גדול.״ והוא הבריאות שיחס אליו יותר גדול מיחסה אל פועלה.
¹יג: ״היותר רב מן הדרהמים.״ והם שערכם אלה דינרין אצל הערב כערך הפשוטים אליהם אצלנו. ״שלמויות לדברים הכוללים.״ ואותם הכוללים אין אחד מהם שלמות. ״או הכוללים קצתם.״ הטעם או שלא יהיו נכללים שלמויות לכוללים ואותם הכוללים קצתם וכו׳.
¹יח: ״ומן הדרך״. ר׳׳ל ׳׳מן הדרך אל ההפסד אל ההפסד עצמו.׳׳ ואולי בספר הערב המועתק ממנו חסר אל ההפסד.
¹יט: ״מן המדותיות.״ ר׳׳ל ההנדסיות. והערב אלשכליה׳, ופרושו המדות הנמדדות לא מדות נפשיות.
¹כב: ״בטבעם המיוחד יותר.״ ירצה יותר משתופם להפכיהם.
¹כד: ״שהכולל בראשון הוא היותר נבחר.״ והוא כחשיבות או העשר או המוסר מצד מה שבו ישותפו האוהבים. ״ובשני המיוחד יותר נבחר.״ והוא מה שראוי שנעשהו באוהב |78ב| מצד מה שבו ייוחד האוהב מבין כל האנשים.
¹כה: ״כמו הנוי באברים.״ כי מציאות האברים השרשיים עם הנוי ²יותר נבחר ממציאותם בלתי. ומציאותם ³מצד ההכרח והנוי להם מצד החשיבות, ואשר מן החשיבות יותר חשוב, כאלו אמר אעפ׳׳י שאשר מן החשיבות יותר חשוב כמעט שיהיה ההכרחי יותר נבחר אצלנו.
¹כז: ״בזולת זה הדבר.״ כלומ׳ בזולת ²דבר אחד.
¹כט: ״אשר לא ירחיק.״ לא אבין זה אם לא שיהיה בו טעות. והראוי 'אשר לא ירבה.' ואני ראיתי בספר הערב ומצאתי בו לא ינכר, וידמה שהסופר טעה וכיון לכתוב לא יכתר, שר׳׳ל ירבה, להתדמותם מאד בערב, אין בהם חלוף כי אם בהקדים אות נו׳׳ן ואחור אות כ׳׳ף, כי הנו׳׳ן ²והתי׳׳ו מתדמות דמוי גמור.
¹לא: ״הדבר אשר ימצאהו.״ ר״ל אשר ימצא לו.
¹לה: ״על שהוא דומה בו.״ כמו האוהבים הדומים באדם להיותם אישי מין אחד.
¹לו: ״והיה הכלל.״ ירצה בכלל אחד משני ²דברים עם הדבר הנוסף. ״שישמר בתוספת.״ ר׳׳ל שיזהר בתוספת משיהיה וכו׳.
¹לז: ״שלא יהיה אחד חרוץ.״ הכונה שלא יכוין בו רק להתגדל, כי בראותו שלא ידע אחד פעלו זה לא יהיה חרוץ עליו.
״וזה יורה אצלו על שהיותר ראוי וכו׳.״ אמר זה להכריע דעת אלסכנדר על דעת תאמסטיוס לומר שאין הדבר כמו שאמר ²תאמסטיוס שהמקום הוא ההקדמה הכללת.
״במקומות הסוג״
״הנה תחלת המקומות.״ זה לבדו הוא אשר יכנס תחת היסוד השני.
״והמקום השני:״ זה המקום מהי׳׳ז מקומות הנכנסים תחת |79א| היסוד הרביעי, אבל הוא היסוד עצמו.
״והמקום השלישי.״ זה המקום מהד׳ מקומות הנכנסים תחת היסוד הראשון.
״והמקום הרביעי.״ זהו מהשבעה עשר מקומות הנכנסים תחת היסוד הרביעי.
״והמקום הה׳.״ זהו מהז׳ מקומות הנכנסים תחת היסוד הג׳.
״והמקום הו׳״ זהו מהד׳ מקומות אשר ביסוד ראשון. ״¹אלא שהוא יחסר לו.״ זה באמת טעות. והראוי ׳אל שהוא יחסר לו׳. ואולם, אמר שהוא שב אל זה שהוא היסוד הרביעי כי מעט הוא ההפרש בין הנשיאות ההכרחי והנשיאות מדרך מהו.
״והמקום הז׳.״ זהו מהז׳ מקומות הנכנסים תחת היסוד השלישי.
״והמקום הח׳.״ זהו מהי׳׳ז הנכנסים ביסוד הרביעי.
״והמקום הט׳.״ זהו מהיז' הנכנסים ביסוד הרביעי גם כן. ״או נאמר.״ הטעם ״או נאמר״ דרך שלא נצטרך בו אל התוספת הנזכר, ר׳׳ל שיהיו כלם תחת סוג בעינו, והוא שנאמר שאותה המעלה אשר ההבנה נכללת בו, והיא המחשבית, הידיעה נכללת בה. ואולם המעלה שאמרנו שאין הידיעה נכללת בה היא המעשית, ואין ההבנה נכללת בה. אם כן, שני סוגי ההבנה, האחד נכלל באחר.
״והמקום הי׳.״ זהו מהי״ז הנכנסים תחת היסוד הרביעי.
״והמקום האחד עשר.״ זה גם כן מהם.
״והמקום הי״ב.״ וזה גם כן מהם.
״והמקום הי״ג.״ זה המקום והמקום האחר הנכלל בו, והוא ההבדל במין, הם מהז׳ מקומות מיסוד שלישי.
|79ב| ״והמקום הי״ד.״ זהו מהד׳ מקומות הנכנסים תחת היסוד הראשון.
״והמקום הט״ו.״ זה נכלל במקום י״ג הנכנס ביסוד שלישי, וזהו אמרו ״וכחו כח המקום אשר וכו׳.״
״והמקום הי״ו.״ כבר אמר ¹תאמסטיוס בו שכחו כח אשר לפניו לפי שהוא הניח הטעם. אמנם ״אמר תאמסטיוס שכחו כח אשר לפניו.״ ואעפ״י שהוא מקום בעצמו צודק, לפי שארסטו ״הניח שהסוג וההבדל בלתי נפרדים.״ ואחר שכח זה הענין נאמר בסוג במקום אשר לפניו הנה לאמרו ״בהבדל״ נכלל בו ׳וכחו ככחו׳, להיות שניהם בלתי נפרדים.
״והמקום הי״ז.״ זהו מן המשותפים הכוללים לכל הדרושים. ״שישיגה הרע.״ והוא כשיהיה לאיש רע, ההפך למין בעצמות, לא כמו הרע לבריאות במשל הנזכר, שאיננו בעצמות. וזהו אמרו ״ואם לא יקרה וכו׳,״ כי הטוב באמת סוג לבריאות.
״והמקום הי׳׳ח.״ זהו מהכ׳ מקומות הנכנסים תחת היסוד ¹הראשון.
״והמקום הי״ט.״ זהו מהז׳ מקומות הנכנסים תחת היסוד השלישי.
״והמקום ה׳׳כ.״ זהו מהי׳׳ז מקומות הנכנסים תחת היסוד הרביעי.
״והמקום הכ׳׳א.״ זה המקום וכל המקומות הנכללים בו הם מן המשותפים לכל הדרושים. הנה ראוי שיהיה נכנס בסוג. וזה כשלא יהיה לסוג הפך אבל ההפכיות נכנס בסוג, כי אז יכנס בו האמצעי גם כן.
״והמקום הכ׳׳ב.״ זה גם כן מהמשותפים.
״והמקום הכ׳׳ג.״ זה גם כן.
״והמקום הכ׳׳ד״ גם את זה.
|80א| ״והמקום הכ׳׳ה.״ גם את זה. ״וזה שהעדר המין כאשר היה בה העדר בסוג.״ זה המקום מבולבל מאד כי יראה שבספר טעות או טעויות. ויתכן שיהיה ׳כאשר לא היה בהעדר הסוג׳. גם ההמשל, יתכן היותו ׳אם היה העורון איננו לא הרגש הנה אין הראות הרגש׳. זה נראה לי באפן הראשון, אבל מה אעשה באפן השני? כי מעותו לא ¹אוכל לתקון, גם לא אבין תכליתו בצדדי העשותם בקיום והבטול.
״והמקום הכ"ו.״ גם זה מהמשותפים. ״אם היה מה שאיננו ¹ערב טוב.״ נראה לי שבכאן טעות. ויתכן היותו ׳מה שאיננו טוב איננו ערב׳. כי איך יחויב מאמרנו שמה ²שאינו ערב אינו טוב שהערב טוב. ואמנם מאמרנו מה שאינו טוב אינו ערב יחויב, שהערב טוב בהכרח. וזהו אמרו ״זולת אשר יחויב מזה וכו׳.״ וכן אמרו למטה ״מה שאיננו עורב איננו שחור״ יתכן שיהיה 'מה שאיננו שחור איננו עורב' כי אז יחויב שימצא השחרות לעורב בהכרח.
״והמקום הכ׳׳ז.״ גם זה וכל הנכללים בו מן המשותפים. ״ויחויב מזה המקום שיהיה המוסיף סוג ¹לכפל.״ נראה לי שבכאן טעות באמת, והראוי 'שלא יהיה מוסיף'. ויעיד על זה אמרו שבכפל יאמר לכך ובמוסיף על כך. גם שאמרו "ויחויב מזה המקום" הוא טעם להיותו חלוש ההלצה, כי יחויב ממנו בטל והוא שלא יהיה המוסיף סוג לכפל, והוא באמת סוג לו. וכן הניחו הוא במקום השני מזה המקום באמרו ״וסתירתו שהמוסיף סוג לכפל.״ ״יחויב שיהיה המורגש סוג לידוע.״ להיות המורגש והידוע מקבילים על דרך ההצטרפות אל ההרגש והידיעה.
|80ב| ״והמקום הכ׳׳ח.״ זהו מהי׳׳ז מקומות הנכנסים תחת יסוד רביעי.
״והמקום הכ׳׳ט.״ גם זה מהם.
״והמקום הל׳.״ גם זה מהם. ״והם נמשכים להפעלות אשר בנפש.״ לא לענין בפנים. אם כן המקרה בפנים

ו״אשר מפניו יקרה״ בנפש, ואינם בדבר אחד בעינו.
״והמקום הל׳׳א.״ גם זה מהנכנסים תחת יסוד רביעי.
״והמקום הל׳׳ב.״ גם זה מהם.
״והמקום הל׳׳ג.״ גם זה מהם.
״והמקום הל׳׳ד.״ זה המקום כחו כח אשר לפניו להיותו הנחת הדבר במשיגו, כמו שיאמר תאמסטיוס.
״והמקום הל׳׳ה.״ גם זה ממקומות יסוד רביעי.
״והמקום הל״ו.״ אני אינני רואה מקום לזה, והמקום ברוך הוא יראנו מקומו אמן.
״והמקום הל׳׳ז.״ זה גם כן מהי״ז מיסוד רביעי.
״והמקום הל׳׳ח.״ זה כחו כח מקום אם ¹המין והסוג אינם במאמר אחד. וזה שאשר בנושא עצם ואשר ²על נושא מקרה. ויהיה מיסוד רביעי.
״והמקום הל״ט.״ זה גם כן מיסוד רביעי. ״אבל אולי הוא.״ דברי בן רשד אשר יסתור בה תאמסטיוס, שהתלעת והזבוב שהם מין ¹מסוג החי היותר חשוב. ״יותר פחות מצלם הירח.״ שהוא מסוג הדומם היותר פחות.
״והמקום המ׳.״ זה כחו כח אשר לפניו.
״והמקום המ׳׳א.״ זהו מן המשותפים הכוללים לכל הדרושים.
|81א| "והמקום המ׳׳ב." זהו מהי׳׳ז מקומות אשר ביסוד השלישי. גם אחשוב שיכלול שנים מהם, ר׳׳ל הסוג בהבדל והסוג כהבדל.
״והמקום ¹ המ''ג.״ זה המקום כחו כח מקום שיונח הדבר במתחיב לו, והוא מקום כ׳׳ט, כמו שיאמר הוא ״שאלו היה דומה זה סוג היו החיובים סוגים.״
״וזה שהמקום הראשון.״ זה לפי דעתי טעות והראוי שהיסוד הראשון. ״המקום אשר נאמר בו.״ והוא השלישי. ״ואם אשר הונח בסוג.״ והוא השישי. ״ואם אחד מהבדלים.״ והוא הי׳׳ד. ״ואם המין משתתף.״ והוא הי׳׳א. ״הראשון מהם אם ידבק.״ והוא החמשי. ״ושני.״ והוא השביעי. ״ושלישי.״ והוא יכלול ההי״ג והט״ו. ״ורביעי.״ גם הוא נכלל במקום י״ג. ״וחמשי.״ והוא המ״ב. ״וששי.״ גם זה לפי דעתי נכלל במקום מ״ב. ״ושביעי.״ והוא הי״ט. ״ושני אם המין והסוג.״ והוא הרביעי. ״ושלישי.״ והוא השמיני. ״ורביעי והוא התשיעי.״ וחמשי והוא העשירי. ״אם סוג אשר הונח שהוא סוג.״ ר׳׳ל סוג אותו אשר הונח. ״וששי.״ והוא הי״א. ״ושביעי.״ והוא הי׳׳ב. ״ושמיני.״ והוא הכ׳׳א. ״הקנין בהבדל.״ זה באמת טעות, והוא הקנין בפעל. וסבת הטעות אמנם היה התדמותם בערב, ר׳׳ל אלפצל ואלפעל. ״ותשיעי.״ והוא הכ׳׳ט. ״ועשירי.״ והוא הל״ב. ״וי׳׳א.״ והוא הל׳׳ה. ״וי׳׳ב.״ והוא הל״ג והל״ד. ״וי״ג.״ והוא הל״ז. ״וי׳׳ד.״ והוא העשרים. ״וט׳׳ו.״ והוא השלשים. ״וי׳׳ו.״ והוא הל׳׳א. ״וי׳׳ז.״ והוא הל״ט. ״הנה אלו שלשים.״ אמר שלשים ואם אינם ¹לפי מספרו כי אם כ׳׳ט, כי קצת מהמקומות אשר כלל |81ב| במספר ה׳׳ל הם מקום אחד כולל שנים. ולזה, לפי דעתי, לקח בהעברה מספר שלשים.
״המאמר בסגולה.״
״בשיגדר באחד משני אלו התארים.״ נראה לי שבכאן טעות והראוי הוא כשנגדרה, ר׳׳ל כשגדרה המקיים. ״בשהוא יעשה.״ גם פה טעות באמת, ויתכן היותו ׳בשלא יעשה׳. ועדות המשלו יעזור לציור הענין שהוא כן.
״כי האחד ימצא.״ ר׳׳ל ענין האחדיות באמרנו ״שהיא אחת קיימת.״
״ואם לא הנה לא ימנע.״ הטעם אם לא יהיה כפי המפורסם הנה לא ימנע בזולת המפורסם, היות ¹המתאחר יותר ידוע וסגלה טובה. ״מה שלא יהיה קצת.״ הטעם זה שאמרתי מהיות סגלה, אמנם הוא מה שלא היה המתאחר קצת הדבר אשר היא לו סגלה, שאם היה קצתו לא יהיה סגלה ויותר ידוע. ״כל שכן משיהיו.״ הטעם ״כל שכן שלא יהיו השני וכו׳״ אחד מהם יותר ידוע מן האחר, ולא יהיה האחד אם כן סגלה לאחר. ²שזאת יחסר לה שהיא ³איננה מודיעה. ר׳׳ל שזאת הסגלה יחסר לה היסוד האחד מהג׳ יסודות, והוא יסוד שאיננה מודיעה עצם הדבר, ר׳׳ל שלא תורה על מהות הדבר לפי שזאת מודיעה עצם הדבר.
״שיעשה בהתאמת.״ ירצה באמות והקיום. ״כאשר היו שני וכו׳.״ הטעם שלהיות יסודות הסגלה הם השלשה הנזכרי׳, הנה הסגלה תבוטל בבטול אחד מהם. ואולם לא תאומת ותקוים בהתאמת אחד מהם. ולזה אמר שכל ¹מקום מאלו המקומות יתאמת העשותו בקיום, ²בהיות השני יסודות הנשארים מבוארי המציאות |82א| כי אם לא יהיו מבוארי המציאות לא בקיום היסוד האחד ההוא תקוים הסגלה, כמו שבארנו.
״וזה שההפך לא יחויב שיהיה סגלה.״ לא אבין המשך זה המקום, אם לא שיהיה הנה טעות, והוא היות מלת לא נוספת. ויהיה הטעם שזה המקום יחיב היות ההפך סגלה למין האחר הלקוח בסוג אצל המאמת ואצל המבטל. שאם מה שהונח סגלה איננו סגלה, הנה יחויב שהפכה איננו סגלה למין הלקוח בסוג. והוא מה שעשה ממנו המשלו, ר׳׳ל מהמבטל. וכבר אמר שזה ״מקום כוזב״ חזק ההלצה, לפי שהוא אמנם ״יצדק אלו היה מספר הסגלות ההפכיות וכו׳.״
״והסבה בזה שהדברים המופלגים.״ להיות הדבר מתחלק לדברים חלקים יתחלפו בזה הדבר, לפי שהאחד מופלג בו מן האחר, ר׳׳ל יותר בו. אמר שהמופלגים מהם אי אפשר שיהיו דברים רבים ושיראו בם, כי בהכרח יהיה מה שהוא יותר ומופלג מאותם הדברים שיתחלפו בזה הדבר אחד. כי אם האש נחלק ללהבה ואור וגחלת, הנה לא יהיה כל אחד מהם דק יותר, אבל האחד מהם, והוא האור, כי הוא אשר לו ההפלגה על האחרים. וזה שוה בין שהיו אותם הדברים המתחלפים בדבר כמינים לסוג או כחלקים לכל.
״שלא יצדק השם.״ ר׳׳ל השם המסוגל.
״הנה היא השוללת.״ ירצה הנה היא לשוללת. ״אבל לא תמצא.״ ירצה גם לא תמצא. והערב יסבול זה.
״ואם היה אשר הוא יותר ראוי שלא יהיה.״ ר׳׳ל שלא יהיה סגלה הוא סגלה, הנה מה שהוא יותר ראוי שיהיה ¹סגלה הוא סגלה.
״שזה המקום.״ הנכון ׳שאותו המקום׳, וירצה מקום הדמוי על דרך ההתיחסות. והם ״אין יחס מציאות המשפט.״ לא אבין זה אם לא שיהיה בו טעות, והוא היות מלת אין נוספת. ויהיה ענין ההפרש, לפי דעתי, ¹שבמקומות הדמוי , ההקשה והדמוי הם סבת התחיב המשפט, לפי שנאמר בם אם היה יחס |82ב| זה לזה כיחס זה לזה, והיתה סגלת זה זאת, הנה סגלת זה זאת. אם כן, התחיב משפט הסגלה סבתו ההקשה והדמוי. והם, ר׳׳ל אלו המקומות מן הפחות והיתר, הענין בם בהפך, כי יחס מציאות המשפט הוא סבה לשפטנו בהקשה, לפי שאנו, אחרי שפטנו, מציאות הסגלה ²למה שהוא יותר ראוי שלא יהיה סגלה, נשפוט ונאמר שמה שהיה יותר ראוי שיהיה סגלה הוא יותר ראוי שיהיה סגלה. וזהו ענין המשפט בהקשה, ר״ל שפטנו שהוא יותר ראוי בדבר. זהו מה שנראה לי.
״המאמר במקומות הגדרים הנזכרים במאמר הששי ... אלא שהוא עם זה לא יגדור ולא יביא בענין מהו הדבר.״ הטעם שישמר מבלתי הביא בענין מהו הדבר כי שכלא יביא בו לא יגדור, ר״ל לא יהיה מה שהניח גדר. ויהיה אמרו ולא יביא בענין מהו הדבר, כאלו אמר לפי שלא יביא בענין מהו הדבר.
״אל אלו שתי החלוקות.״ ר״ל עומק המליצה ותוספת בגדר.
״ואם באר אשר יגדור.״ ר״ל מי שיגדור, ארצה הגודר.
״ובכלל כאשר לא יבואר.״ זה הכלל שב לשלשת המקומות הקודמים מעומק המליצה.
״כאשר יתואר הסוג בו על צד וכו׳.״ ירצה כשיתואר הסוג בתוספת עם ההבדל על צד מה וכו׳. ״מיוחד בעצמו.״ מבלתי ההבדל. ״הבלתי מעוכל.״ והוא גדר לבלגם. ״הראשון אשר יתילד.״ והוא תוספת בגדר הבלגם.
״וראוי שישנה מן המקבילות.״ ירצה שישנה שלילת המצטרפים מהם ״בזה המקום״ אחר שבם יצדק זה. ״וממנו שנקח בגדר הדבר הדבר עצמו.״ כנוי ממנו שב לאמרו למעלה ״וזה המקום יחלק למקומות שלשה,״ ויהיה זה המקום השלישי.
״וזה שמי שגדר מהענינים.״ זה נתינת טעם להכנו |83א| ״כשהנגדר לא יגדור,״ דמיניה סליק כי היותו רע הגדר מבואר לפי דעתי.
״וזהו הלקוח בגדר הגשם, הנושא לרחקים השלשה.״ זה הלשון זר אצלי מאד. ואולי כונתו באמרו ״וזהו״ זה החסרון אשר באלו הגדרים. הוא שילקח בגדר הגשם הנושא, לא שיש לו שלשה רחקים לבד, ויהיה הנושא סוג. וככה יחסר בגדר האדם מלות אשר יתואר, ויהיו כסוג לו. או נפרש ״וזהו הלקוח״ הטעם שאלו הגדרים יחסר מהם הנחת הסוג. וזה החסרון הוא נמצא בהלקח גדר הגשם הנושא לרחקים השלשה מבלתי הנחת הסוג. ¹וכן בהלקח ״גדר האדם אשר יתואר וכו׳״ מבלתי הנחת הסוג. ויהיה טעם זה הלשון כאלו השיב פה ׳הגדרים אשר זכר תחלה׳ לאמר שהחסרון נמצא בם. ושני הפירושים קרים ואם הראשון יותר נראה. "והוא גלוי שהדחיה וכו׳.״ אמר זה להודיע שאין אלו המקומות מקומות הסוג הנזכרים במקומם בעצמם, כי הוא גלוי שהם בלתם.
״המתיחס העצמי.״ הטעם ש״יביא בגדר״ אחד מהסוגים שאינם סוגים באמת, הנזכרים במקומות הסוג.
״כחו כח ההעדר.״ כמו הבלתי מדבר, שכחו כח העדר הדבריות, ויחדש מיני הבלתי מדברים.
״אחר שיורו עליהם בשם בלתי נגזר.״ הטעם שאחר שהוראת ההבדלים היא בשם בלתי נגזר, ר׳׳ל בלתי מחובר לנושא, כמו הדבור ודומיו, לא ינשא אם כן הסוג עליהם. ואולם, אם תלקח הוראת ההבדל בשם נגזר, רצוני מחובר בנושא, כמו המדבר, אז ינשא הסוג, והוא החי, עליו. ויראה שבערב מלת ״אחר״ ¹ יחסר , ויהיה הנכון ׳כאשר יורו׳. וכל זאת הכונה בעצמה נזכרת במקום שנים עשר ממקומות הסוג, אין שנוי כל עקר. ״היו המינים עצמם ינשאו.״ הטעם שאחר שהחי ינשא על ההבדלים ²יהיו מינים לו, וההבדלים ינשאו על המינים. אם כן, המינים עצמם ינשאו על המינים עצמם. ״או היו ב׳׳ח אחרים בלתי וכו׳.״ הטעם |83ב| ״או״ אם לא יהיו ההבדלים הם המינים עצמם יהיו הם ב׳׳ח בלתי הב׳׳ח אשר יחלק אליהם החי. כי הב׳׳ח שיחלק אליהם החי ידועים מוגבלים ואלה ההבדלים אינם מהם. ויהיו אותם הב׳׳ח שלא יחלק אליהם החי ינשאו על מיני הב׳׳ח לנשיאות ההבדל על המין.
״שלא יהיה ההבדל יותר קודם.״ הטעם מקום שהגדר איננו גדר, הוא שלא יהיה ההבדל יותר קודם.
״ר״ל השמיני והתשיעי.״ נראה לי שמספר הערב חסר פה ׳והעשירי׳, או אולי לא מנה העשירי דמיניה סליק. ״שזה המקום יסוד רביעי.״ ר״ל המקום הששי עם השלשה השבים אליו. ״שיהיה הנחת ההבדל.״ ר״ל הבדל העצם, כמו שאמר במה שקדם.
״ממה שיאמר בנושא.״ כמשפט המקרה. וזה ¹שהבדל העצם עצם. והעצם נאמר על נושא לא בנושא.
״כמו השחרות והלובן.״ כי כשירצה לעיין במזג יעיין בם.
״בגדר הידיעה.״ שהיא מין למחשבה. ״הדבר הידוע.״ שהוא מין לנחשב. ״דמיון זה.״ ירצה דמיון מה שאיננו גדר. ״שיהיה השמע ישיג.״ להיותו מין לחוש. ״גשם מה.״ שהוא מין לסוג הגשמים המצטרף אל סוג החוש, כן יחויב שיהיה אלו גדר על נכון, אבל איננו כן אחר שהשמע ישיג מה שאינו גשם לבד, רצוני הקול. א׳׳כ לא גדר החוש על נכון.
״בצד מן הצדדים.״ ר״ל או צד ההמשל ראשון או צד הנגזר, כלומ׳ הערבות ¹או הערב. ״משל זה ודמיונו.״ ירצה לפי דעתי ההמשל הראשון ומיונו, ר׳׳ל הנגזר ממנו, או ירצה ׳כמו זה ודומיו׳.
״יראו בדבר הדבר בלתי.״ ירצה שיראו הדבר בגדר בזולת נושא הדבר. ״מפני הטבע על השלמות ולא מפני הרצון.״ וכן הענין לפי דעתי בכל מעלה נפשית, שהיא מעורבת מהטבע והרצון, אבל שהוא לקח מעלה אחת מכלל המעלות, רצוני הגבורה, לדמיון. ואולי אמרו ״ובראוי היה זה וכן הוא בם |84א| לפי שהם אינם נמצאות וכו׳,״ ׳אבל כאלו הם מעורבות וישוב לכלל המעלות׳, כי הערב יסבול גם את זה. האמנם אין צרך גדול לזה התקון.
״והסבה בשעֵר אלו ההבדלים היא התכלית.״ טעם היות התכלית סבת השעירה כי בגלל הגעת התכלית המכוון. וכדי שלא יחטיא ישוערו אלו ההבדלים, ר׳׳ל ההעשות בשעור נאות ובעת נאות ודומיהם. ״לא מפני דבר אחר.״ בשכבר יסתירוה העננים.
״במקומות גדרי ההעדר.״
״ובנושא המיוחד״. כאלו אמר, והאחר שיבאר בו בנושא המיוחד.
״על האופן אשר דרכו שימצא בו.״ הטעם שישים תמורת ׳בעת שדרכו שימצא בו׳, ׳על האופן שדרכו שימצא בו׳. כי האדם, שהוא נושא הידיעה והסכלות, כשנגדור הסכלות בו, רצוני הסכלות שהוא הקנין החסר, לא יתכן שנאמר בגדרו שהוא העדר הידיעה ממה שדרכו שתמצא בו הידיעה בעת שדרכו שתמצא בו. כי האדם מצד היותו אדם אין לו שום עת שיהיה דרכו המצא בו הסכלות על דרך הטעות ושלא תמצא בו הידיעה האמיתית. אכן נחליף בעת שדרכו שימצא בו באמרנו ״ועל האפן שדרכו שימצא בו,״ והוא שנגדור הסכלות, שהוא מחשבת הדבר על זולת מה שהוא עליו, כמו שיבאר למטה.
״במקומות גדרי המורכבות ... וזה ההרכבה.״ ירצה וזה היותר ראוי שהשמיט, הוא ההרכבה אשר בם וכו׳.
״ואם ידמו אלו החלקים.״ הטעם ואעפי׳ שידמו ¹אלו החלקים מהנושא האחר אלו החלקים מזה הנושא הנה אינם חלקים לו.
|84ב| ״הנה אלו בכללם.״ ר׳׳ל שלשת הלקיחות עם אופניהם. ״אין להם הפך.״ כי הנפש והגוף ולבנים ואבנים עצמים, אין הפך להם.
״המאמר במקומות הגדרים הכוללים לכל המאמרות העשרה.״
״והוא שיהיה דבר מה.״ הטעם שיהיה נמצא דבר מה ימצא בו וכו׳.
״אשר ¹השלימו בלבן.״ ירצה אשר השלים הוא הוא בלבן.
״וזה שלא יתערב המקרה בעצם.״ טעם לאם נמנע.
״המאמר במקומות גדרי הדברים אשר יורו עליהם במאמר מורכב תמורת שם נפרד ... כאשר סלקנו חלק אחד.״ ר׳׳ל חלק אחד מחלקי הגדר אשר הוא גדר לחלק אחד מחלקי המורכב כי כל חלקי הגדר ¹גדרי לחלקי המורכב, כמו שאמר. ״מאחד משני הענינים המורכבים.״ הטעם שנסלק היות החלק ההוא גדר לאחד מחלקי המורכב, כלומ׳ שנשליכהו ונסלקהו ממנו. ״לענין האחר.״ ר״ל אל הענין האחר משני הענינים המורכבים במורכב. ״בשהוא תכלית השטח אשר לא יסתור אמצעו שתי קצותיו.״ ויהיה חלק אחד מחלקי זה הגדר, והוא תכלית השטח, גדר לחלק אחד משני הענינים המורכבים, והוא הקו, והשאר גדר לענין האחר, והוא הישר. ויאמר שזה הגדר אינו גדר לקו הישר, לפי שהוא ״כשהסתלק מזה המאמר אמרנו תכלית, והוא אשר הוא חלק גדר הקו ²הישר״ ר״ל שהוא גדר לקו לבדו |85א| לא יהיה שאר המאמר, והוא אשר לא ³יסתור אמצעו שתי קצותיו. ״גדר מסכים לענין האחר.״ ר׳׳ל לכל הישרים, לפי שהקו הישר הבלתי בעל תכלית ⁴אין זה גדרו אחר שאין לו אמצע ולא קצוות. אם כן אין זה גדר הקו הישר, אבל גדרו האמתי אמנם הוא המונח על נכוחות שתי נקדות.
״ומקום רביעי שעזבו קצת השמות.״ ר״ל שיהיו מונחים ושמורים כפי מה שהם, בלי המרה. ״אלא שהוא לא יבא בתמורתו.״ כאלו אמר פעלו זה הוא נכון אלא שהוא וכו׳ תמורת המלה הנפרדת במאמר, וזה בהביאו תמורת הנפרד לו ״אמצעי מספרי.״
״המאמר במקומות ההוא והזולת והם הנזכרים בשביעי ... שהמקימים מהם.״ ר״ל המקימים בדבר שהוא הוא. ״והוא שהגדר.״ ר״ל ואותו התנאי הוא שהגדר. ״ואם המבטלים.״ ר״ל המבטלים שאין הוא הוא אבל הוא זולת.
״אלא שלא יחויב שיהיה.״ ¹כאלו אמר אלא שהבלבול שאמרתי אינו כלום, כי לא יחויב לפי טבע זה המקום שיהיה אחד מהם מקיף באחר, כענין באדם והחי שאמרתי. ״ואם לא היה אחד מהם.״ הטעם שאם לא היה טבע המקום כן, אבל יחויב בו שיקיף האחד באחר, היה האחד מהם ²יותר משובח מאחר, והיה המתחיב הבלבול הנזכר. ואולם אעפ״י שלא יקיף האחד באחר הנה לא יצדק זה המקום, כי הכסף והזהב שאין אחד מהם כולל לאחר, אם היו שניהם יותר חביבים מהנחשת, לא יחויב בגלל זה היותם אחד. אבל כבר יאמר הוא שזה המקום ״אמנם יצדק״ כאשר היו שני הדברים אחד במספר, והוא |85ב| האחד הנחלק לששה מינים כמו שקדם, כי כאשר היו אחד באחר מאותם המינים יצדק עליהם שיהיו אחדים בהיות כל אחד מהם יותר חביב מדבר אחר.
״אם היו מתחלפים במקום.״ הטעם ראוי לפקוד מאותם הדברים הנשואים עליהם ומאותם שינשאו אלו עליהם, אם היו מתחלפים, שאם היו מתחלפים הנה אינם אחד. ״התבאר שהוא איננו אחד במספר.״ וזה כלפי שהאחד במין ובסוג הם חלקי האחד בנשוא, לא שיהיו מהאחד במספר כמו שקדם בחלוקות האחד. והוא כאלו אמר 'ואם יתבאר שהוא אחד במין או בסוג לבד התבאר שהוא איננו אחד במספר׳.
״המאמר בחלק השלישי כפי סדורנו והוא אשר יכללהו המאמר השמיני מספר ארסטו.״
״שאלו אמנם יעשו על צד ההגלות וכו׳ והם שיהיו מפורסמות.״ הטעם שאלו המובאות לבטחון אינם מובאות לבאור החלקיות אשר תחתיהם כי אותם החלקיות, והם ההקדמות ההכרחיות אשר תחתיהם שישתדל השואל להתקבלתם, הנה הם מבוארות בעצמם בזאת המלאכה, כי הם יהיו מפורסמות, אלא שהשואל לא יאמן קבלת המשיב להם ויחוש שיכפרם כאשר לא תהינה בתכלית הפרסום, כמו שאמר למעלה. ובגלל זה יביא באותם הכוללות המובאות לבטחון על צד ההגלות וההראות להכרחיות אשר תחתיהם לא על צד הבאור, כי הם מבוארות. ואולם הכלליות האחרות הנה הם יעשו לבאור החלקיות אשר תחתיהם, לפי שאינם מבוארות, ולזה היו אותם מנויות בהכרחיות. ואלו ר״ל המובאות לבטחון מנויות באשר מחוץ אחר שאינם הכרחיות לבאור אשר תחתיהם, אבל שיובאו על צד ההגלות יותר, כלומ׳ על צד ההפלגה בגלוי לבטוח מהמשיב על השואל. ואמרו ״והם שיהיו מפורסמות,״ ר״ל שהם מפורסמות |88ב| אלא שאינם בתכלית הפרסום.
״ונקח תמורת התולדה מכל הקש.״ הטעם שאם יצוייר כל הקש מהם נפרד בפני עצמו יהיו בו לפחות להולדת התולדה שלשה הקדמות וכו׳. ״דמיון זה שנאמר האין המצטרף.״ הדמיון שהביא הוא על צד ההרכבה והעליה למעלה, להורות איך נעזוב האחת בעצמה ונקח תמורת האחרת שתים. ועתה יעשה דמיון לסדור אותם ההקדמות שהביא אצל שאלת השואל אל המשיב להולדת דרושו, והוא על צד ההתכה והירידה למטה. ״ההקש השני מזה ההקש.״ כי זה כלו נקרא הקש אחד, ובו ד׳ הקשים שאין בם כי אם חמש הקדמות, כמו שאמרנו. ״האחת הראשונה.״ קראה ראשונה להיותה ראשונה בדמיונו הראשון שהביא, ואם היה לו לומר הרביעית. ״לא ישיגהו ההעלם אשר וכו׳.״ להיותו לקוחים בזה האופן האחת בעצמותה מבלי רבוי.
״אלא שזה התועלת.״ ר׳׳ל שתועלת העשותו מופשט מחומר אינו מזה ¹השער אבל שבו יקל המשיב לקבל ההקדמה.
״משפטם אחד מצד התדמותם.״ ירצה לפי מה שאחשוב שהמשפט שיש להם מצד התדמותם הוא בשניהם אחד, כאלו אמר משפטם מצד התדמותם אחד.
״הנה זה עם שהוא ישתדל בתולדה.״ וזה שהוא ישנה ההקדמות כדי שלא יורגש בתולדה המתחיבת מהן ויקבלם, וכאשר קבלם יסדרם סדור יוליד התולדה אשר ישתדל בה. |89א| ״ישאל תולדות אחרות.״ כי בהכרח יצטרך לו בשנותו את טעמו3 שיסדרם סדור מוליד תולדה מה, כי איך יקבלם המשיב אם לא יולידו שום תולדה, הלא ירגיש בדבר? וכאשר סדרם סדור מוליד יוליד, בהכרח תולדות אחרות זולת התולדה המכוונת מאתו, כמו שיהיה הדבר בהיקש השני מההקשים המשונים בסדרם, והוא ׳הטבעי השתוקקות׳ ו׳הטבעי טוב׳ שיוליד בתמונה השלישית, במין הראשון ממנה, ׳קצת הטוב השתוקקות׳. ״כאשר היו המחייבות מתהפכות.״ וזה לפי שהוא בכונו לשנות סדרם ולסדרם עם זה סדור מוליד תולדה מה, ¹הנה הוא בהכרח יצטרך להפך קצתם, כמו שהוא הענין בהקדמות הנזכרות, כי הוא הפך השנים האמצעיות. ולזה יצטרך תחלה שיהיו המחיבות מתהפכות, לפי שכאשר הודה המשיב בם, והם מהופכות, לא יקבל השואל תועלת בהולדת תולדתו אם לא בשיבאר למשיב שההקדמה שהודה בה מתהפכת, וכשיהפכנה שנית וישיבנה לא יתנה הראשון ימצא חפצו. ואולם בשוללות לא יצטרך זה כי הן מתהפכות תמיד. ״ויהיו ההקדמות הגדולות וכו׳.״ ירצה, לפי מה שאחשוב, שהוא יצטרך בזה המעשה גם כן שתהינה ההקדמות הגדולות בכל הקש שוללות. וזה שאלו היו מחיבות, הנה כשירצה השואל להוליד תולדה מתבארת בשתי מחיבות בתמונה הראשונה, כמו ׳התענוג שלמות׳ ו׳השלמות השתוקקות׳, יקרה שיצטרך לו, לפי הסדור שיסדר הקדמותיו בשנותו סדרם, שיהפך ההקדמה הגדולה בשיאמר ׳התענוג שלמות׳ ו׳ההשתוקקות שלמות׳, כמו שאמ׳ אבן רשד הנה. ויהיה אם כן האמצעי נשוא כקצוות, ותהיה תמונה שנית, ולא יוליד שום תולדה אל המשיב, להיותו שתי מחיבות בתמונה השנית. ולזה אמר שיצדק זה |89ב| באותם שיהיו הגדולות שוללות והמחיבות מתהפכות, ואז יוכל להפך ²איזה מהם שירצה ואולם אם לא תהיה הגדולה שוללת לא יוכל להפך כי אם הקטנה, וישוב לתמונה שלישית כמו שאמרנו למעלה.
״שיאחר השאלה.״ הטעם שיאחר מלשאול אל המשיב מן ההקדמה המועילה לו. ״יקל בתחלת הענין.״ כלומ׳ שלרום לבבו4 יבז בעיניו5 מלכפור בתחלה להשענו ביכלתו על דחית אי זה סתירה הונח נגדו.
״אולי קבל לו ההקדמה השנית.״ הטעם שהשואל יצטרך לו שישאל המשיב משתי הקדמות מולידות דרושו. וכאשר שאל ממקביל האחת וכפר בה לחשבו היותה מכוונו, אולי כשישאלנו מהשנית יקבלנה, אחר שכפר האחרת שחשב היותה מכוונו. ואם כן יהיה לו כאשר יקבלה מחוברת אל הראשונה ¹ששאל ממקבילה מכוונו.
״לפי שהחוש אמנם יסודר אצלם.״ הטעם שהם יסדרו ענין החוש בהקדמות וההקשים וישימוהו כוזב בהם. וזה כשישימו ההקדמות משתררות עליו עד שיבטלוהו ויכחישוהו מכחם לרוב השענם בהקשים, כמו שעשו דוחי התנועה אשר זכר, כי הם רואים בחוש מציאותה אבל למצאם הקשים והקדמותם בהכחשתה ידחוה, לרוב השענם בהקשים נבנו אצלם מן ההקדמות המפורסמות. כי החוש יסודר אצלם ענינו בהקדמות וההקשים. ״ופעמים ידרוש השואל.״ כאלו אמר כי פעמים לטעם התעיה לשתי הכתות. ״ויבטח השואל גם כן בזה שיחשוב במה.״ הטעם שהוא בטוח מלחשוב במה.
״במלאכת המופת בשני ההקשים.״ ר״ל ההקש הישר והקש החלוף. ״הוא הגנות אשר לא ימצא המשיב.״ אם כן כשאינם בתכלית הגנות לא תהיה בה ¹הולכה אל גנות, כי אין הגנות גנות בזאת המלאכה |90א| כי אם ״הגנות אשר לא וכו׳.״
״ויבטח שישיגהו ויכוח.״ ירצה, לפי דעתי, ׳ויבטח השואל שישיג המשיב ויכוח׳, לפי שיתבלבל ויקבל מה שישיגהו ממנו ויכוח. ״או יראה שהוא יפסק.״ כלומ׳, או יראה השואל שהמשיב יפסק בגלל זה מהמערכה, כי לא ידע להשיב.
״עם שבטולם קל.״ ר״ל עם שהם במוחלט מבלי שתוף או השאלה בטולם קל. לפי מה שקדם הנה יקשה בטולם כשיאמרו בשתוף או בהשאלה. ״לזאת הסבה.״ ר״ל סבת השתוף וההשאלה, שהם סבה לקושי דמיניה סליק.
״אלא שהיותר ראוי כאשר היתה כונתו ההרגל.״ הנה היתה לו מבוכה לפי זה הספק בין שישאל ¹מן ההקדמות המעטות הפרסום ובין שלא ישאל מהן, וישאל מהמולידות להן, כי לכל אחד מהחלקים יקרה |91א| ספק. ועתה יאמר שיש מקום שיעשה אחד החלקים ולא יחוש בספק הקורה לו, ויש מקום שראוי לעשות האחר גם כן. ״את הכל עשה יפה בעתו,״6 וזה שכאשר היתה כונתו ²ההרגל לבד, לא שיכוין לבאר וללמד הענין למתלמד, ראוי לו ³זו לעשות ולהניח ההקדמות המעטות הפרסום, כי בטל ספק כפירת המשיב, אחר שלא יכונו כי אם להרגל לא להתגברות ולא ללמוד. ואם ⁴היתה הכונה הבאור והלמוד למתלמד, יהיה יותר ראוי שיביא קודם בהקדמות אשר הם יותר ידועות, ר״ל ההקדמות אשר יולידו המעטות פרסום, שיבאר בהם ההקדמות הקרובות מן הדרוש, ר״ל אלו המעטות הפרסום, שהם הקדמות קרובות להולדת הדרוש. הנה אז יהיה זה יותר ראוי לו, כי טוב לו אז לעשות הדבר שיש בו מבוכת קושי הדרוש משיעשה מה שבו מבוכת, פן יכפור המשיב. והנה אחר זה יבאר ענין מי שכונתו ההרגל וענין מי שכונתו הלמוד.
״הנה ראוי שתהיה התולדה בזה הענין.״ ר״ל שלא תתחלף למונח כי אם בשלילה ¹וחיוב לא בענין.
״היו יותר משובחות מהתולדה.״ לפי שאחר שהיו מעטות בגנות ממנה, השבח שבם אם כן יותר רב מהשבח אשר בה, והשבח והפרסום הנה אחד. ״ואותו הוא תנאי ההקש המשובח.״ ר״ל היות ההקדמות יותר מפורסמות ומשובחות מהתולדה. ״אם לא כאשר היה גנותם למטה מהתולדה.״ אמר הנה שיקבלם בהיות גנותם למטה מהתולדה. ולמעלה אמר שאין ראוי שיקבלם. ושני המאמרים צודקים. וזה שלמעלה, שהיה מונחו מגונה על השלוח, השואל יביא הקדמות שאינם מגונות בתכלית, אבל יש בהם שבח ופרסום מה, והוא לא יביאם מצד הגנות שבם אבל מצד הפרסום שבם, כדי שיקביל מונחו המגונה. ולזה בהיותם בגנות למטה מהתולדה הם אם כן יותר מפורסמות ממנה, ונשלם בם תנאי ההקש המשובח, ולזה אין ראוי שיקבלם המשיב כי אין מבא¹לתפשו להיותם מעטות בגנות, אחר שלא יביאם מצד הגנות, ולא להוליד הגנות, אבל מצד הפרסום שבם. ומאותו הצד נשלם בם תנאי ההקש המשובח. ואולם הנה שמונחו מפורסם על השלוח, והשואל יביא אותם המגונות שאינם בתכלית להוליד מגונה סותר מונחו. הנה למשיב שיקבלם בהיות גנותם למטה מהתולדה, כי אחר שהשואל יביא בם מצד הגנות שבם, ולמען הוליד הגנות, כדי שיקביל מונחו, ״היה לו שיתפשהו אחר שמה שיוליד וכו׳.״
|92א| ״הנה ראוי שלא יקבל אותו ולא יספר בדבר.״ כי אם יקבלהו ויעירהו בשהוא איננו משובח, ולכן טוב לו שלא יספר ¹בדבר, ישיבנו גם אינו בלתי משובח.
״זהו היותר טוב לו.״ כלומ׳, כאשר הבין שהשם משותף ואולם אם נפל לו בזה ״קצור או סכלות שהשם משותף, הנה ארסטו יראה וכו׳.״
״בזה המין מן ההקדמות.״ ר״ל במין החפושיות.
״וכבר קדם המאמר במה שיעשה בשני המינים.״ ר״ל מין המקובלות לפרסומם ומין המתבארות בחפוש, וזה שמה שקדם ממין המפורסמות הוא מין מההקדמות שאי אפשר להכחישם. ואולם נשאר לומר מהמאמר מה שראוי שיפעלהו המשיב קודם הולדת התולדה במין האחר מאלו ההקדמות, ר״ל מין הממוצעות בפרסום.
״והוא שילאה.״ ר״ל שילאה השואל לקצורו וסכלותו, כי הבטול מפניו לא כפי הענין.
״כי השפל רוח מהמשותפים.״ הטעם שהשפל רוח מהמשותפים יכונו ההעדר מן המעשה ¹המשותף כי מגמתם בחירת האמת והגעת ההרגל לבד והם יהיו מטיבי התשובה. ואולם כאשר לא יהיו שפלי רוח אנשי אמת, אבל תהיה ״כונתם ההתגברות והעצום, הנה אין שם דבר משותף וכו׳.״ ״כאשר היתה ההנחה אשר ישתדל המשיב ²לשמרה צודקת.״ כי השואל יכוין להוליד מקבילה, ותהיה אם כן כוזבת ויצטרך להביא בתולדתה הקדמות כוזבות.
״אם מצד השואל.״ והוא כאשר ישיג ההקש הגריעות מפני התולדה, כמה שאמור למעלה, כי הוא לא ימצא לבאר זה הדרוש רק מפורסמות כוזבות, ¹וזה קצור ממנו וסכלות. ״ואם מצד המשיב.״ כי יהיו ההקדמות נכונות והמונח צודק, אלא שישיב ההקש ההפסד מצד המשיב, כשתהיה כונתו ההתגברות והעצום ולנצח איך שהזדמן, כנזכר למעלה. ״ואם מצד הדרוש.״ וזה כשיהיה מונח המשיב צודק, והשואל יכוין תולדה כוזבת, כמו שאמר |92ב| למעלה, כי ההפסד ישיגהו מצד שהדרוש כוזב. ״ויהיה המאמר בזה פחות.״ וזה באפן דסליק מיניה. ר״ל שיהיה ההפסד מצד הדרוש, כי השואל יביא ביותר משובח שימצא באותו הדרוש המונח, אלא שלהיות מונחו כוזב יהיה מאמרו פחות, כי לא ימצא בהולידו ענין משובח, ואם הוא יביא ביתר משובח שיהיה נמצא לאותה התולדה המונחת, כי אין הפחיתות מצד קצורו בהבאה אבל מצד הדרוש.
״כמו שתהיה הקטנה שוללת כוללת בתמונה הראשונה.״ כי בהתהפכה ישוב ההקש בשלישית, ויוליד זולת הדרוש ותהיה התולדה חלקית.
״אלא שהן ¹צריכות בבאורן אל זמן יותר ארוך.״ הטעם ״אלא״ שההפרש בין זה המין מהתפישה ואשר לפניו שבזה ״הן צריכות וכו׳.״ וזהו מין אחר מן ההפסד זולת הפסד היות ההקדמות מעטות הפרסום והשבח, כמו שנזכרו שניהן למעלה בהפסד המשיג מפני החמר.
״והמאמר הצודק בזאת המלאכה.״ ר״ל שלא ישיגהו גנות ולא תפישה. ״וקצתם יביאם מעצמו.״ שלא יקבלם המשיב. ״הם בתכלית השבח.״ ולא ישיגם אם כן גנות ותפישה.
״ואשר ¹נמנו בתפישה.״ ר״ל ובין שני המינים האלה אשר נמנו בתפישה.
״ומבואר שזאת הבחינה.״ ר״ל הבחינה הכוללת הנחלקת לשלשה מינים.
״אם טעות״ לעצמו ״ואם הטעאה״ לזולתו ״ירוחקו בזאת המלאכה,״ כי ירוחק בה מה שהוא מערכה במפורסם אעפ״י שאיננו מערכה באמת, לפי שכבר יחשב בו שהוא מערכה במפורסם, כמו שהתבאר זה בדבור במערכה בספר ההקש.
״שיניח תמורת הדבר המכוון באורו באור חלקיו.״ וזהו חפוש כל החלקים, והוא מין למערכה, כפי המפורסם. וכבר אמר שגם זה |93א| המין ירוחק בזאת המלאכה, וידומה מזה שהחפוש ירוחק אם כן בה. ואולם אין הדבר כן. וזה שהחפוש אמנם יעשה בזאת המלאכה לבאר דבר אל הכללי, בעבור מציאות אותו הדבר לרב חלקי אותו הכללי, כדי שנבאר מציאות זה הדבר לאחד מחלקי הכללי, המכוון באורו, שאינו מכלל רב החלקים הנזכרים המחופשים. ואולם החפוש הנעשה במערכה הוא שנקח תמורת הדבר חלקיו כלם, מבלי השמטת אחד מהם, ולזה הוא מערכה כפי המפורסם, כי יחשב שחלקי הדבר הם הדבר עצמו.
״וזה שאנחנו נמצאה בעצמה אחת משתי הקדמות ההקש.״ משל זה כאשר רצינו לבאר שהאדם חי ונערוך על הדרוש בשם נרדף ונאמר ¹׳האדם אנוש׳, ו׳האנוש חי׳, אם כן ׳האדם חי׳, כי אנחנו נמצא התולדה עצמה בהקש, והיא הקדמת ׳האנוש חי׳. ואולם ״כאשר ערכנו על מקביל הדרוש״, ר״ל שנקח סותר הדרוש ונחברהו אל אחת ההקדמות כדי ²שיקביל מקביל ההקדמה האחרת, דמיונו שנקח מקביל הדרוש והוא ׳האדם איננו חי׳ ונחבר אליו הקדמת ׳האנוש חי׳ ויוליד ׳האדם איננו אנוש׳ אשר הוא הפך הקדמת ׳האדם אנוש׳. ״הנה הטעות אמנם יראה לנו.״ הטעם שבכאן לא נראה הטעות מצד התולדה, כי לא נמצאה בהקדמות ההקש, ואמנם יראה לנו הטעות מצד אחד משתי ההקדמות אשר משתיהן יחד חויב הכזב, והיא תולדת ׳האדם איננו אנוש׳. וזאת ההקדמה שמצדה יראה הטעות היא הקדמת ׳האנוש חי׳, אשר חוברה אל סותר הדרוש עצמו, ר״ל להקדמת ׳האדם איננו חי׳. ״וזה שזאת ההקדמה וכו׳.״ הטעם ״וזה״ הטעות אשר יראה בה, ר״ל בהקדמת ׳האנוש חי׳, הוא שהיא לא יתכן שתהיה מקביל ³סותר הדרוש, ר״ל מקביל הקדמת ׳האדם אינינו חי׳ שהוא סותר הדרוש כמו שהוא הענין בזה ההקש, שההקדמה האחת מקבלת לאחרת, כמו |93ב| שתראה הקבלת ׳האנוש חי׳ אל ׳האדם איננו חי׳, וההקבלה הזאת היא הטעות הקורה ⁴לנו כשערכנו על מקביל הדרוש.
״ומהם שירגיל.״ ר״ל ומהצואות הכוללות השואל והמשיב שירגיל. ״כאשר ¹קבץ בשאלה ההקדמות והתולדה יחד.״ שאם לא יביא בתולדה אולי לא ירגיש ויקבל ההקדמות ולא יכוין ²לסתרם.
״שכאשר היה אחד משני המקבילים ימצא לו ענין.״ כי המתחלפים יותר רב כללות מן המקבילים, ולכן נשמור המקבילים.
״וזה בחלוף הענין כוללות.״ והוא מה שאמרנו למעלה, שבעשית ההקשים יתכן שנקח הכוללים הקרובים מהענינים המכוונים החלקיים. ״כי כבר יהיה.״ נתינת טעם למה שאמר שראוי שנכוין הנה ליותר כולל.
״אם הוא ישר או בלתי ישר.״ ר״ל אם היא בהיקש ישר או בהקש בלתי ישר. ״מאשר הוא סותר פעל מחובר ההקש.״ ר״ל שבזה הפעל יעשה ההתכה, לפי שהוא הפך וסותר פעל מחבר ההקש אשר יעשה ההרכבה ההפכית להתכה.

אמר המקבץ: הנה בכאן שלמה העתקת גרגרי ראש אמיר אמרות המפרש אבו נצר למאמר השמיני מפרישתו לספר הנצוח לארסטו. ובהשלמה שלמו פרטי כונות הפרישות אשר ראינו לקבצם מספרי מפרשי הפלוסופים בדרושי ספר הנצוח. יבאו אחריהם פרטי הכונות אשר נראה להביאם מבאורי הפלוסופים בספר ההלצה על צד הכונה שיעדנו אותה אם ירצה האל אמן ואמן. ״דרך שקר הסר ממני ותורתך חנני.״7

1. 1. יעדנו] ידע א; יעדנו ב;
1. 1. להשימנו] להשמינו א;
1. 1. בבארו] בבאורו א; בבארו ב;
1. 1. זולת זה] זולת זה ג; זולת א;
1. 1. ב: אם] אם א; ב: אם ת;
1. 1. י: במין] במין א; ו: במין ת;
1. 1. יא: וזה] וזה א; יא: וזה ת;
1. 1. יב: כשיהיה] יב: כשיהיה ת; כשיהיה א;
1. 1. יו: ואם] ואם א; יו: "ואם ת;
1. 1. כ: אפשר] אפשר א; כ: אפשר ת;
  2. למה] למו א;
  3. שידמה לו] שידמה לו ג; שידמה א;
  4. סוף] אין סוף א; סוף ב;
1. 1. כא: ודמיון] ודמיון א; כא: ודמיון ת;
  2. הנה] הוא א; הנה ג;
  3. והאופן] האופן ב; והטעם הנה כבר א;
  4. מה] אשר יסבול מה א; מה ב;
1. 1. כב: מחוברים] כב: מחוברים ת; מחוברים א;
  2. בנושא] ע' בנושא א;
1. 1. כה: אשר] אשר א; כה: אשר ת;
  2. ההמשל] ההמשל ב; המשל א;
1. 1. כו: ואלו] ואלו א; כו: ואלו ת;
1. 1. כז: אם] אם א; כז: אם ת;
1. 1. אמרו] אמרי א;
1. 1. ו: ואולם] ו: ואולם ת; ואולם א;
1. 1. יא: ויותר] ויותר א; יא: ויותר ת;
  2. היה] היה ב; היחר היה א;
  3. יותר קטן מיחסה] יותר קטן מיחסה ג; מיחסה א;
1. 1. יג: היותר] היותר א; יג: היותר ת;
1. 1. יח: ומן] ומן א; יח: מן ת;
1. 1. יט: מן] יט: מן ת; מן א;
1. 1. כב: בטבעם] בטבעם א; כב: בטבעם ת;
1. 1. כד: שהכולל] כד: שהכולל ת; שהכולל א;
1. 1. כה: כמו] כה: כמו ת; כמו א;
  2. יותר נבחר] יותר נבחר ג; יותר א;
  3. מצד] בעד א; מצד ג;
1. 1. כז: בזולת] בזולת א; כז: בזולת ת;
  2. דבר] דבר ב; זה הדבר א;
1. 1. כט: אשר] אשר א; כט: אשר ת;
  2. והתי׳׳ו] והכ׳׳ף א; והת''ו ב;
1. 1. לא: הדבר] הדבר א; לא: הדבר ת;
1. 1. לה: על] לה: על ת; על א;
1. 1. לו: והיה] והיה א; לו: והיה ת;
  2. דברים] דברים ב; הדברים א;
1. 1. לז: שלא] לז: שלא ת; שלא א;
1. 1. תאמסטיוס] טאמסטיוס א;
1. 1. אלא] אלא ג; אלו א;
1. 1. תאמסטיוס] תאמאטיוס א;
1. 1. הראשון] הראשון ב; השלישי א;
1. 1. אוכל] אוכל א; יוכל ג;
1. 1. ערב טוב] ערב טוב ב; ערב ערב וטוב א;
  2. שאינו ערב] שאינו ערב ב; שאינו׳׳ערב א;
1. 1. לכפל] לכפל ג; לנפל א;
1. 1. המין] המין ב; הסוג א;
  2. על] על על א;
1. 1. מסוג] ממין א; מסוג ב;
1. 1. המ''ג] הל׳׳ג א;
1. 1. לפי מספרו] לפי מספרו ב; מספרו לפי א;
1. 1. המתאחר] המפורסם א; המתאחר ג;
  2. שזאת] אם לא לא הנה לא ימנע שזאת א; שזאת ב;
  3. איננה] איננה ב; יבנה א;
1. 1. מקום] מקום ש א; מקום ב;
  2. בהיות] בה א; בהיות ג;
1. 1. שיהיה הוא סגלה] שיהיה הוא סגלה ג; שיהיה א;
1. 1. שבמקומות הדמוי] שבמקומות הדמוי ג; שבמקומות א;
  2. למה] למה ב; לפי א;
1. 1. וכן] וזה א; וכן ב;
1. 1. יחסר] ה יחסר א א; יחסר ב;
  2. יהיו לו] יהיו לו ג; לו א;
1. 1. שהבדל] שהבדל ב; שההבדל א;
1. 1. או] או ב; מן א;
1. 1. אלו] אותם ב; אלו א;
1. 1. השלימו] השלים הוא א;
1. 1. גדרי] גדרי ב; גדרים א;
  2. הישר] השר א; הישר ב;
  3. יסתור] יסתום א; יסתור ג;
  4. אין] אי א; אין ג;
1. 1. כאלו אמר אלא] אלא כאלו אמר א; כאלו אמר אלא ג;
  2. יותר משובח] יותר משובח ג; משובח א;
1. 1. השער] השיעור א; השער ב;
1. 1. הנה] הוא א; הנה ב;
  2. איזה מהם שירצה ואולם אם לא תהיה הגדולה שוללת לא יוכל להפך כי] איזה ... להפך כי ג; כי א;
1. 1. ששאל ממקבילה] ממקבילה א; ששאל ממקבילה ב;
1. 1. הולכה] הולכה ב; הולכת א;
1. 1. למטה] למעלה א;
  2. שמירתם על המשיב כאלו אמר אלו ההנחות שקשה כמולד לשואל יקל שמירתם למשיב] שמירתם למשיב א; שמירתם על המשיב ... למשיב ג;
1. 1. מן ההקדמות] ההקדמות א; מן ההקדמות ג;
  2. זו לעשות] זו לעשות ג; לעשות א;
  3. היתה הכונה] היתה הכונה ב; היתה א;
1. 1. וחיוב] וחויב א; וחיוב ג;
1. 1. לתפשו] לתפשו לתפשו א; לתפשו ב;
1. 1. בדבר, ישיבנו גם אינו בלתי משובח] בדבר ישיבנו גם אינו בלתי משובח ג; בדבר א;
1. 1. המשותף] המשותף ב; מהמשותף א;
  2. לשמרה] לשמירה א;
1. 1. וזה] וזה ב; וזק א;
1. 1. צריכות] צריכות ב; שצריכות א;
1. 1. נמנו] נמנו ב; נמצא א;
1. 1. האדם] האדם ב; שהאדם א;
  2. שיקביל מקביל] שיוליד מקביל ב; שיקביל מקבל א;
  3. סותר הדרוש, ר׳׳ל מקביל הקדמת 'האדם אינינו חי' שהוא סותר הדרוש] סותר הדרוש, ר''ל ... הדרוש ג; סותר הדרוש א;
  4. לנו] לא א; לנו ג;
1. 1. קבץ] קבץ א; קרה ב;
  2. לסתרם] לסתם א; לסתרם ב;

Preparation of this edition was funded by the Israel Science Foundation, Research Grant #2181/19: "Hebrew Traditions of Aristotelian Dialectics," Principle Investigator: Prof. Yehuda Halper