Zeraḥiah ben Shealtiel Ḥen, Two Letters to Hillel ben Samuel, then in Ferrara

Editor's Version

Edited by Yosef Schwartz


Zeraḥiah ben Shealtiel Ḥen, Two Letters to Hillel ben Samuel of Ferrara, ed. by Yosef Schwartz Mahadurot: Modular Hebrew Digitally Rendered Texts 8 (forthcoming), Yehuda Halper editor-in-chief, URL=http://mahadurot.com/ZerahyahHillel


  1. 1 עוד עמנו שאלות ותשובות ששאל איש חכם בעיניו שמו ר' הלל מארץ לומברדיאה מקהל עיר פיררא י"א מן החכם כבוד ר' זרחיה חן הספרדי מקהל ברצלונה י"א כשהיה דר בעיר רומי רבתי על פי כתבים 2 וזה הוא הכתב הראשון אשר שלח לו מענה ותשובה על כלל שאלותיו בקצרה מענינים שבמאמר הנכבד ספר מורה הנבוכים עד ששלח לו אחרי כן קונטרס מלא 3 מביאור כל דבר בארוכה על כל דבר ודבר כיד אלוהיו הטובה עליו וזה הוא נסח הכתב הראשון בקצרה .

  2. 4 אמר זרחיה הרופא בר' יצחק חן הספרדי ממדינת ברצלונה י"א זצ"ל קבלתי ספרך הנעים וראיתי דבריך אחי ר' הלל טובים ונאים יפים ונעימים ישרים ונכוחים, מתוקים ערבים חזקים וצחים, מיֻסדים על אדני פז וספירים, בשכל ובנפש נאחזים ונקשרים, בצרור החיים צרורים. 5 ובחצי היום כשנתן לי ספרך הנכבד ואני עומד עליו לקרותו ולראות את בית נכאתו והנה בא אצלי גיסו של החכם הרופא ר' יצחק צב"י רופא האפיפיור י"ל ואמר לי עתה השליח רוצה ללכת אם יש בידך שום תשובה בין בקצרה בין בארוכה תן אותה לי עתה, 6 ואני עניתיהו שוב לאחר שעה ואכתוב לו כתב להודיעו כי קבלתי כתב שאלותיו, 7 אמנם מענה שאלותיו ובקשותיו יש לי לחשוב עליו לא במהירות ולא בעצלתים, כי זאת המלאכה אינה לא ליום אחד ולא לשנים.

  3. 8 זה הכלל כל מה ששאלת יפה שאלת, ואין כל מה שכתבת לי בשאלותיך הוא מלא חכמה מדע ובינה ורב דבריו תועלת, תקוה טובה ותוחלת, ואין עבדך ראוי לאחד מני אלף ממה ששבחוהו ורוממוהו שבחיך ומהלליך. 9 ומפני שאני על מסעי לשוב אל ארץ מולדתי לשכב עם אבותי הסכמתי עם החכם ר' יצחק, רופא האפיפיור ירום הודו, לכתוב לך תשובות על כל שאלותיך בכל מה שכתבת מענין המאמר הנכבד ספר מורה הנבוכים לבדו. 10 כי בזה אני מחייב לעשות כחק הגאון רבנו הרב מורה צדק זצ"ל המחברו, והכל יגיעך בע"ה ית' אבל לא עתה כי שלוחך נחפז ללכת אלא אחר זמן מועט אם יגמור האל ית' עלי. 11 ולפי מה שעיינתי בדבריך בתחלת מחשבה נראה לי כי דבריך נוטים אחר דעת הרב רבינו משה בר נחמן זצ"ל במה שהקשה ותפש על הגאון רבינו הרב מורה צדק זצ"ל בפירושו פירוש התורה. 12 והאיש משה הרב בר נחמן זצ"ל לא היה יודע טבע המציאות כלל כל שכן טבע דברי הפילוסופים, ולא ידע איזה דרך ישכון אור הכוונה האמיתית אשר כיוון בה אדוננו הגאון רבנו הרב מורה צדק זצ"ל במאמרו הנכבד ספר מורה הנבוכים כי לא הורגל בו, ואם עיין בו או עבר עליו רצה להעמיק בחלקיו ופרקיו ושעריו, ולא לדקדק ולפקפק בדבריו. כי המבין כוונתו האמיתית אינו תמה על אחד מדבריו ולא על שום מאמר ממאמריו כל שכן שלא יהיה פורץ גדר לגזור אומר לחלוק עליו כי כל דבריו נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת. 13 ואלו הגיע לידך הקונטרס ששלחתי לחכם ר' יהודה בר' שלמה נ"ע קרובי מברצלונה י"א עיר מולדתי על שאלותיו גם הוא אשר שאל עלעניינים עמוקים מדברי המאמר הנכבד ספר מורה הנבוכים היה לך בו תועלת, ואז היו סרים מלבך ספקות רבות שאני רואה מתוך דברי שאלותיך שנקשרו בך כמו שאני מבין מדבריך. 14 ומה שזכרת לי כי שמעת על פירוש ספר משלי אשר חברתי זר ולא פיך יהללך וישמיעך אמרותיו והקדמתו וסודותיו 15 וההקדמה לבד אשר זכרת לי כי היא קונטרס אחד וכולו הוא כשעור פירוש חומש התורה, ועדיין לא העתקתיהו מן התופס הראשון ולא נתתיהו לשום אדם להעתיקו עד שאיישבהו ואעמידהו על מתכונתו וסדורו, אבל לעיין ולראות בו לא מנעתיו מחבריי הטובים הנעימים לי והנאהבים.

  4. 16 ויש לדעת לאיש נבון וחכם כמוך מבין חידות ומדבר נכבדות כי כל זמן שתחשוב באחת מן הדעות הנוטות אחר דעת הפילוסופים אין לך לבלבל בם ולערב בתוכם שום דעת מדברי חכמי התלמוד כלל אם הוא דעת שאינו נאות לדעת ההוא הראשון, כי כל זמן אשר תעשה זה לא תצא ממבוכה גדולה ומבלבול גדול כמו שבלבל ענין זה חכמים הרבה ובכללם הרב ר' משה בר נחמן זצ"ל הנזכר בפירושו פירוש התורה בפרשת וירא אליו יי' וגו', עד שתלמיד קטן אחד קטן שגדל בין אנשי החכמה הפילוסופית לא היה קשה בעיניו מה שהיה קשה על החכם 17 והראה עצמו באותם הדברים ובכל מה שימצא בדבריו שהקשה ותפס על רבנו הרב מורה צדק זצ"ל כאלו לא עמד כלל על המאמר הנכבד ספר מורה הנבוכים ולא קרא בו אפילו פרק אחד. 18 ובאמת במשא ומתן של תלמוד היה בקיא מאד. 19 ומי שאינו רוצה לבלבל עצמו יהיה נמשך תמיד אחרי הדברים הטבעיים כשירצה לדעת סוד או ענין שלא רצה הגאון רבנו הרב מורה צדק זצ"ל לגלותו.

  5. 20 וגם אתה בלבלת עצמך בענין האבקות יעקב ע"ה ושאר הענינים שזכרת לי בכתב שאלותיך והיה קשה עליך מאד להוציא כל הספורים ההם מידי פשוטם. 21 וחלילה לך מעשות כדבר הזה, ראה בעיניך ובאזניך שמע הקדמת הגאון רבנו זצ"ל והוא אמרו בה שהיות ספורים הרבה על משל אחד או ספור אחד על משלים הרבה.22 והשתכל ג"כ ממה שאמר בענין העקידה ששאלת עליו ומדבריו תבין הכוונה בספור העקידה ולאיזה ענין כיון בה הכתוב, והשב הדברים על לבבך ואל יליזומעיניך, ובין תבין את אשר לפניך. 23 רבינו זצ"ל ואע"פ שקצר והסתיר דבריו בכמו אלה הענינים הכל מבואר למבין דבר מתוך דבר. 24 וענין המים שזכרת אין ספק שהוא מקום מבולבל ואני אודיעך בע"ה ית' להבא מה שפירשתי בו בפירושי שפירשתי על המקומות שצריכים לבאר במאמר הנכבד ספר מורה הנבוכים וענין האור והחושך פירשנוהו ג"כ במקומו ואמרנו בו שענינו הצורה והחמר ובארתי זה בראיות ברורותמדברי ראש הפילוסופים אריסטו ולפי דברי הגאון רבנו המחבר זצ"ל.

  6. 25 ומה ששאלת ואמרת על האותיות וכתבת בזה הלשון: "תודיע לי כי מן הנראה שיש לכל משכיל להשתכל ולחשוב ולומר מדוע כל האותיות האלפא ביתא הן נזכרות ונקראות ונכתבות בלשון נקבה ואין בהן אות אחת לשון זכר ר"ל שזכירת כל האותיות ופעלתן אינן כלן אלא לשון נקבה כמ' אלף היא, בית היא, גימל היא, וכן כלן". עד כאן לשונך. 26 דע אחי כי דבר זה אע"פ שאינו מן ההכרח שיהיו כל האותיות נזכרות בלשון נקבה כי הנה מצאנו כמה מן המפרשים והמדקדקים שזכרו מהן בלשון זכר ולא שמו דעת לזה מכל מקום אי אפשר מהיות בו ענין, ועל כן אם "בינה שמענה זאת", דע שהענין הראשון הנמצא באותיות הוא החשבון והחשבון באמת הוא אחת מן ההתחלות הראשונות כמו שכבר התבאר ענין זה בספר חכמת האלהות ועל כן תהיינה האותיות חמר החשבון והחשבון אינו דבר אחד אלא רבוי האחדים. 27 והדבר הראשון אשר בחשבון אינו נחלק בהתחלק החשבון לחלקים רבים וזה הדבר הראשון הוא האחת כמו שבאר זה החכם שלמה ע"ה באמרו "אחת לאחת למצוא חשבון", 28 והתבאר בספרים המדברים בזה הענין ההפרש שבין האחד והאחת, ואמרו כי האחת אינה נחלקת ומציאותה מציאות מחשבי והיא כדמות הנקדה שהיא הדבר הראשון שבצורות הגימטריאות ואינה נחלקת כמו שאמ' זה בתחלת ספר בקלידיס: "הנקדה היא דבר שאין לה חלק" וזאת היתה הסבה המשֻנה בהיות האותיות כלן לשון נקבה מן האלף ועד התיו כי הנקדה שהיא התחלת הקוים והאחת שהיא התחלת המנין אע"פ שאינה מן המנין מלשון נקבה על כן האותיות שהן חמר החשבון הוא דבר מוכרח שתהיינה מדברות בלשון נקבה. 29 גם המונה מנין למעלה מעשרה אמ' הכתוב בו לשון מחשבה ר"ל עשתי עשר שהוא מלשון "עשתונותיו" וזו ראיה ברורה שאין הא' מן המנין כי אם היה מן המנין היה נחלק ואחר שיאמר האומר אחד איך יוכל לחלקו ונמצא מדבר כזב ואם האחד הוא עלת המספר אינו מן המספר כי איך תהיה העלה עלול, מבלתי הקדמת עלה על העלה, כי טעם חשבון מחשבה ענין אחד הוא לכך אמר הכתו' עשתי תמורת האחד ודע זה. 30 וכיון שהאחד נקרא בשם עלה ראוי להקרא אות האלף בלשון נקבה כל שכן שאר האותיות שהן חמר החשבון כמו שאמרנו.

  7. 31 ועוד מצאתי לדבר זה טעם שני והוא יותר עמוק מן הראשון ויותר נעלם והוא שהחכמה הכוללת כל החכמות היא אשר מצאה האותיות ולולי שהחכמה המציאה האותיות לא היתה החכמה מצויה בפעל 32 כי הבורא ית' כשברא האדם בחכמתו המציא עמו הדבור ואין הדבור אלא אותיות והאותיות חמר הדבור ומקומו והנחתו והן כאמות לכל הדברים והמאמרים 33 ועם הדבור תקובל החכמה מפה אל פה ותלֻמד ובדבור יצאה החכמה מן הכח אל הפעל ואין הדבור אלא הרכבת אותיות 34 ועוד כי בדבור יתקיים המציאות ובו נתנו התורות ולֻמדו המלאכות והוישרו ההנהגות האנושיות אם כן בדבור העולם עומד וכל זה ברצון האל ית'. 35 ועל כן גזרה החכמה הקדומה הכוללת כל החכמות שהיא חכמתו ית' להמציא האותיות והדבור המורכב מהן 36 והאדם אחר שהעלהו הבורא ית' בזאת המעלה והוא שנתן לו זה הדבור כשחננו השכל הזה שהוא חמר הדבור הפנימי אשר הוא הסבה הראשונה באדם לדעת הענינים ולהבדיל בהם בין האמת והשקר גזרה חכמתו ר"ל חכמת האדם אליו מהבורא ית' לקרא כל דבר ודבר בשמו הראוי לו כמ' שאמ' הכתו' "ויקרא האדם שמות" וגו' 37 ולולי האותיות לא היו השמות א"כ האותיות הן התחלות ראשונות לדברים ועל כן הושמו בלשון נקבה לדמותן אל מה שהוא ממיניהן וסבה להן והיא החכמה כמו שבארנו 38 ולמען ג"כ שהאותיות אמות לכל הדבורים ולכל המאמרים כמו שזכרתי לך. 39 ומפני היות האותיות מציאות משֻתף עם מציאות האדם, ושני אלו המציאויות ר"ל מציאות האדם והדבור שבו בראם האל ית' בהשגחתו ובחכמתו תחלה בלי שום אמצעי בעולם כמו שאמ הכתו' "ויברא אלהים את האדם בצלמו" עלה אותו העלוי הגדול ונתן לו השכל אשר בו יפעל מה שיפעל בזה העולם. 40 ולדבור ג"כ נתן עלוי גדול מאד כמ' שזה מבואר מאוד כי בכח הדברים יעשה האדם בזה העו' פלאות עצומות ויחדש חדושים רבים. 41 ובדבור ישים האדם שנאה בין שני אוהבים או אהבה בין שני שונאים. 42 ובדבור יורידו החכמים כוחות עליונות מן המזלות ומן הכוכבים יודיעו בהם העתידות ויגלו הנסתרות 43 וכל זה הכח נתן הבורא ית' לדבור באמצעות האותיות שהן התחלות לכל אלו הענינים והמעשים. 44 ית' האל ית' אשר בחכמתו הכל נמצא ומאיתו נתהוה.

  8. 45 עד כאן מצא ידי עתה לפי שעה להשיב מענה על שאלותיך בקצרה, והשם ית' יודע כי מאד הפצרתי עצמי לכתוב אפילו זה המעט עתה מרב המהירות של השליח שהיה נחפז לצאת ועוד בע"ה ית' אוסיף לך כהנה וכהנה תשובות בארוכה מספיקות להיות מענה לכל שאלותיך. [עד כאן לפי כת"י פ ס מכאן חוזר הטקסט גם בכת"י ק א] 46 ועתה אחי תתענג על רב שלום מאת אדון השלום יתברך כרצונך ותאותך ולב ונפש אחיך הנפשיי נאמן שמח בחברתך מזומן למצותך. זרחיה הרופא .

  9. 47 אחרי זאת שלח לו קונטרס מלא תשובות נכונות על כל שאלותיו בארוכה כמו שייעד והודיע לו ולא נראו בעיני ר' הלל דברי תשובותיו אלא אדרבה הוקשו בעיניו מאוד אע"פ שהיו בלשון רכה וחזר ושלח כתב מדברי ויכוחים וקנטורין לבטל דבריו ופירושיו 48 ולא רציתי אני הכותב להעתיקו מפני שראיתי בו דברים ארֻכים על דרך שאלה ותשובה אין להם ענין כלל ועוד מפני שהיו בו דברי חרפות וגדופים. ועוד הסבה הגדולה שנמנעתי מלכתבו היא מפני שראיתי שרב דבריו הם נזכרים בתוך כתב התשובות שכתב לשלוח לו החכם ר' זרחיה המחבר אשר הוא מענה על כתב ויכוחו וקושיותיו. וזה לשונו:

  10. 49 אני מאז אהבתיך, ובחדרי לבי צפנתיך. ובלשוני תמכתיך, אמצתיך אף עזרתיך, ובמעגלי יושר אמרי הדרכתיך, ועתה מה עשיתי לך ומה הלאיתיך כי סדרת כיעורין כנגדי והארכת לכתוב בקלוני, ותטפול על עוני. 50 ועתה אם סברתי לא ישרה בעיניך ולא היתה לפניך ברה, היה לך לחשוב בה כאילו לא נכתבה ולא חֻברה. ואלוהי קדם מעונה אשר לו החכמה והתבונה, יודע כי אני כיונתי להועילך ולהשכילך בינה, בכל אשר כתבתי לך באמונה. כי זה כמה ימים וכמה שנים 51 על דרכים עמדתי ונתיבות עולם נצבתי, שאלתי ובחרתי, הדרך הסלול, והדעת הכלול, בכל אשר כתבתי לך אתמול, לבלתי סור ממנו ימין ושמאל, 52 ואם אתה מוסר חכמתי שנאת, ובהוללים לא קנאת, ושמת ברזל ונחושת מנעליך, האמת ישפוט ביני ובינך. כי חכמי דורי, אשר שמעו והאזינו 53 דברי, וראו מה שחברתי ומה שפירשתי אמרו פה אחד כי רוח יי' דבר בי ומלתו על לשוני, 54 ובטרם צאתי מרחם החכמה ידעתני, והתבונה כאב , וימינה טפחתני, ליישר מסילות, ארחות עקלקלות, ובכל משלים וחידות, לי עשר ידות, 55 ונועדו לב יחדו לאמר, , , כי לספר חדות ולגלות סודות למי שלא יכיר מקומם ולא ידע שֵעורם הוא כאב שאין לו רפואה ודאגה שאין לה נחמה. 56 וגם על תשובותי אמרו כי כל תשובה אשר השיבותי לך גדרת הגינה, מעֻטרת ובחונה, מקֻטרת מור ולבונה, לא כסתה פניה ולא חשבה לזונה, ותדבק נפש כל חכם לב בדינה. 57 וזה האיש הׅלל, אשר חשבנוהו חכם כמו הזקן הלל, הנה הוא כשוכב בראש חבל, ותבונתו שחת וחבל, ומגדל החכמה נתץ, וגדר הנבואה הרס, וחומותיה פרץ, וסודותיה המיר, וכונתיה הפיר , ודעת הגאון רבנו הרב מורה צדק זצ"ל בטל, וסדר דבריו בלבל, ופירושיו לא קבל, ובכל אשר כתב ידיו לא שכל, וכרם חכמתו לא עזק ולא סקל, ולא נטעהו שורק, כי מלאהו כחש פרק, והצמיח בתוכו קוץ ודרדר, לא תאר לא ולא הדר, 58 וסברתו היא לבדה כסותה , ושם אותה למשענת, ותהי לו סוכנת, ודעת שום חכם לא תכשר בפניו, ושמים לא זכו בעיניו, 59 ואני אם בקנאתי באש עברתי , ושיחי שפכתי, וקשתי משכתי, ידעתי כי בסדרי דברים כנגדך או אתה לסדרם כנגדי אין לנו כח לבטל האמת ולהעלימו מפי יודעי האמת.

  11. 60 ועתה אתה אם בלב שמח, ובשפה ברורה תאהב להתוכח, ובנחלת השלום והאמת להסתפח, אל יתהלל חוגר כמפתח, ומשוך רסן תאוותיך, והשב ידך אל חיקך, והסר כעס מלבך, ובערת הרע מקרבך, ואם על בינתך תשען לנטות בכח ולנתוץ ולהרוס עמודי האמת אשר החכמה נכון עליהם, פרודות תבונתך עבשו תחת מגרפותיהם. 61 וידעתי גם ידעתי ומתוך דבריך המבולבלים הכרתי, כי דברי לא השגחת ולא כראוי בהם עיינת, לא שנת בהם ולא שלשת, אך ברב כעס ומהירות, מעֻרב עם יהירות, עברת עליהם וקראת קריאת עראי ראשי פרקיהם. 62 ואני לא כן עשיתי, לא כן חשבתי, ולא כן דמיתי, כי על דבריך אשר שלחת אלי עמדתי ימים רבים כמשלש חדשים ועל דלתות מאמריך שקדתי, ובשמחה ובטוב לבב אותם קראתי, וכל נאומיך דרשתי וחפשתי, והטמא טמאתי והטהור טהרתי, ועל אחד מדבריך לא נטרתי איבה, רק דעתי דנתי אותך בהם לכף זכות ולא לכף חובה. 63 ואתה הרימות קולך עלי, והעתרת דבריך אלי, והפצרת לדבר בי רעות, וקצצת בנטיעות, וערכת שבחיך והשמעת עד למרחוק, ופערת פיך לבלי חוק, באגרתך אשר שלחת מארץ נוד, מתלכדת אש וכידוד, 64 חרפת וגדפת באגרת ההיא, היא הכתובה פנים ואחור וכתוב קינים והגה והי, 65 וברב מהלליך הארץ הרעשת, ובגדל ספוריך שמים הקדרת, ובגאות נאומיך הים גערת, והנהרות החרבת, וכל עלי יער כמפני רוח נעו ורגזו משבחיך ומגערותיך, ושכחת יהללך זר ולא פיך נכרי ואל שפתיך. 66 ובמה יתהלל המת הלל, כי את קדש יי' חלל, ולטענותיו לא ימצא גואל, ובעמי עודו מסתולל. 67 היהפוך כושי עורו, והמת יקום מקברו, ויסורו מנמר חברבורותיו, ומאיש עון מחשבותיו, האיש כמוני מן האמת יברח, ועם דוברי כזב יארח, [3 השורות הבאות חסרות ס] להקשיב לדעותיך ולקבל מסברותיך בענייני הנבואה ובעניני העקידה, אשר חרדת אלינו את כל הזאת החרדה. 68 אללי לי כי גליתי לך מסודותי, והודעתיך מחידותי, מה שהיה כמוס עמדי חכמה באוצרותי. [כאן מסתיים הנוסח של ק2]

  12. 69 משנים קדמונים פירשתי לך טעם על השאלה אשר שאלת זכירת האותיות בלשון נקבה, הכל בארתי לך בנפש טובה ורחבה ודעת שופעת, אשרי המדבר על אוזן שומעת, כי הסתר דבר ולחתום חזון דרך כל ענו וותיק, לאכול לשבעה ולמכסה עתיק, השיאוך ויכלו לך קבלותיך החלושות, ויפתוך דעותיך המשֻבשות, ויטוך מקו היושר, והרחיקוך מדרכי האמת והכושר, וגם לבך לא ידע לשאת את המשא, ויואל ללכת כי לא נסה.70 ועתה להוציאך מן הדרך הנלוז ולהשיבך אל הדרך הישר והנכון, מעֻות לא יוכל לתקון, כי גיד ברזל ערפך נתת, מדעתי כי קשה אתה, ולהאריך עמך בדברים אין תועלת, נחלו פתאים אולת, ודברי חכמים רוקח מרקחת, וערומים יכתירו דעת.

  13. 71 וגם אמנ[ם] אני תמה מאוד על חכם כמוך, איך נטית אזנך לאותם הדברים אשר כתבת לי בדברי ויכוחיך או ממי קבלת אותם, כי בראותי אותם [כת"י ס, 37ב. סוף הדף חסר וסדר הדפים השתבש. המשך הטקסט בדף 40א, "עולים אל מוחם"] כמעט נטיו רגלי וחשכו עיני וצללו אזני, ומה לתבן את הבר נאום ה', כי כולם דברי תחבולות ומחשבות בטלות אין להם התחלת אמתית ולא שורש לאחד מבעלי הדת המתפלספים וכולם אבוד הנייר וזמן הכתיבה. 72 ואם יבוא חכם או חכמים מאותם שאינם שלמים ונטה דעתו אליהם להאמין בהם, הבל הם עשנים עולים אל מוחם המזוהם ממרה שחורה המחליאה אותם והגוברת בהם לדבר בדברים האלה והמאמין בהם אצלי כמאמין באוב ובידעוני והדומה לזה הכת מן המעשה והפעלה.

  14. 73 חלילה לך מלשתף דעת הגאון רבנו מורה צדק זצ"ל וכונת ספרו הנכבד הידוע בשום מקום ולא בשום נבואה עם אלו התנועות והדמיונות שזכרת בענין האבקות יעקב ע"ה וענין אתון בלעם ואפילו אמרם גאון שבגאונים או חכם אחר זולתם, כי כולם מחשבת שוא ותפל. 74 האלהים, אלא אם נגלו לך בנבואה שלמה כנבואת משה רבינו ע"ה ואליהו ז"ל. 75 כי מי הוא זה ואי זה הוא אשר יאמין אותך במה שכתבת לי בהאבקות יעקב ע"ה עם המלאך ופתיחת פי האתון, והוא שאמרת זה לשונך תחלה [תחלה] כשרצית לבטל דברי ולבאר דעתך אלי אמרת בזה הלשון בעצמו : 76 "בודאי בלא שום ספק היה האבקות יעקב אבינו ע"ה עם המלאך או נדחק כפשוטו, כלומ' שנאבק יעקב ע"ה או נדחק בכח מלאכי והיתה הנגיעה במוחש ואותה הדחיקה לא היתה בצורת נבואה אלא דחיקה כפשוטה. . 77 אמנם שהיה המלאך גוף בעל אברים ידים וזרועות זה לא אאמין, אבל כך היה המעשה שהמלאך חדש בכח אלהי נבדל באויר המקיף את יעקב ע"ה תנועות הולמות ודוחקות עם שחלקי האויר שהיו מתאימים על הששה צדדים שיש לגוף או על שלושת רחקיו התנועעו בחוזק ועם התנועעם הניעו את גוף יעקב המוקף מהם והמותאם עמהם ועשו בו הולכה והבאה ודחיקה ועצירה בדחיקת ההתאבקות ובכן נעשית ההשמטה והנקיעה או בכונת מכוֵן או במקרה הלחץ והדוחק. 78 והמלאך שנראה אליו במראה הנבואה באמת עד משלם ההאבקות ובזה הענין יהיה הספור המעשיי אמת כפשוטו בהצטרף המעשה בפועל עם מראה הנבואה."

  15. 79 עד כאן דבריך שאמרת על התאבקות יעקב ע"ה. וגם על פי האתון אמרת כדברים האלה בשוה כמו שאני עתיד לזכרם בזכרי לך סתירתם ומניעתם וכמדומה לי כי באלו הערובין שאתה מערב, ובאלו החלקים שאתה מחלק מראה הנבואה הזה, האחד בהאבקות יעקב ע"ה, אתה סותר כונת הגאון רבינו הרב מורה צדק זצ"ל לפי מה שזכר בזה במאמרו הנכבד ספר מורה הנבוכים , כמו שחלקת ג"כ פרשת וירא אליו יי' וגו' לשני חלוקים האחד בראיית עין ממש ובהקיץ, והשני במראה הנבואה. 80 ובזה הדרך הנפסד אשר הלכת בענין האבקות יעקב ע"ה עם המלאך הלכת בפתיחת פי האתון, ואמרת בזה הלשון עצמו:81 "גם בפתיחת פי האתון אני אומר בודאי בלי שום ספק שהיתה כפשוטה כלומר שהמלאך בכח אלהי נבדל רשם באויר המקיף פי האתון רישומים הניעוהו תנועות משמיעות הברות אותיות ותיבות מחֻברות מובאות אל מלות מובנות כמו שנראה שבתנועות נימי הכינור יתחדשו באויר קולות נעימים 82 או שחדש באותו כח הדבור ובפרט באותו האבר שיש בו כח הדבור בפועל כלומר בלשון ונתן לו שום קול אנושי נברא לשעתו לצורך השעה ויפעל 83 ויכלול זה הפלא בכלל שאר הפלאות שנעשו בכח אלהי נבדל כמו פתיחת פי הארץ וקריעת ים סוף ופריחת המטה וצנון האש לחנניה מישאל ועזריה וסגירת פי האריות לדניאל שהתנה השם ית' מששת ימי בראשית."

  16. 84 עד כאן דבריך שכתבת בקונדרסיך. 85 ועתה ראה נא איש ריבי ובעל מלחמתי כמה וכמה הפלגת לצאת בזה הדעת מדרך האמת במה שכללת ושתפת הדברים הנמנע מציאותם חוץ לשכל ושהם משלים הנראים להם במראה נבואתם עם הדברים אשר כולם אמת והם כפשוטיהם כמו שזכרם הכתוב ושאין לא משל ולא רמז כמ' קריעת ים סוף, ופי הארץ, ופריחת המטה, וצנון האש, וסגירת פי האריות, ואתה שמת אותם ממין אחד עם האבקות יעקב ע"ה ודבר האתון. 86 ואם תרצה לומר שהמשנה זכרה פי האתון עם אותם הדברים הנזכרים עמה, כבר השיבותי לך על זה בתשובותי הראשונות מה שמספיק והודעתיך ג"כ כי כונת המאמר הנכבד ספר מורה הנבוכים אין להקשות עליה מדברי רבותינו ע"ה כמו שבארתי לך זה במקומו 87 ובעבור זה אין לך לשתף עניינים שהם כפשוטן וכמשמען עם עניינים אחרים שהגאון רבינו הרב מורה צדק זצ"ל גזר אמר בהם בפרק מ"ב מחלק השני ממאמרו הנכבד שהם בלא ספק במראה הנבואה כי שם אמר בבאור כי ענין יעקב אבינו ע"ה בהאבקותו עם המלאך, וענין אברהם אבינו ע"ה עם המלאכים וענין בלעם עם האתון הכל במראה הנבואה. 88 ואתה שמת נפשך בכפך וכללת דבר האתון עם קריעת ים סוף והדומים לאלו 89 כי אותן התנועות והמעשים שזכרת בענין ההאבקות וענין פי האתון נראה לי באמת שהם דברים מקֻבלים אצלך והם נפקדים עמך מרב ימים מאחד מן החכמים הטועים והמטעים אשר קבלת מהם באותן המקומות שגלית מארצך ללכת בהם. 90 כי נראה לי מלשון אותם הדברים שהם מועתקים מלשון הערבי מפני המליצה שבהם. 91 ועל כן נטית אזנך אליהם אתה ואׄזן השומע אותם ולא הרגשת כי שרשם וכונתם מאותם הדברים עמל ואון מביטים בין שאר הדברים האמתיים עד שאני רואה כי כל חכם אמתי שישמע אותם ישחק מהם וילעג עליהם כעל אחד ממיני השחוק בהביאם אותם הדברים ואותן התנועות הזרות על האבקות יעקב ע"ה ועל ענין פי האתון. 92 וכבר התאמת אצלי ספור בלעם כולו וענין האתון שהוא רמז ומשל להכרח הליכת בלעם לבלק וכונתו המסֻפקת ומה שנשתתף בו באותה ההשגה כמו שיורה על זה כל אותו המשא ומתן הכפול שהיה לבלעם עם אתונו והלחיצה ההיא באמצעות המלאך עם היות אותו הסיפור כלו השגה שכלית וצורת נבואה לא שהיה שם דבר חוץ לשכל המשיג כמו שבארנוהו כלו לפי חלקיו בזולת זה המקום. 93 והשתוף שזכרתי לך היה החמר הוא המונע אותו והמבדיל בינו ובין השגתו אשר המשילו לאתון כיון שהיה הוא הרוכב בה ועל כן הוצרך לומר במראה ההוא האנוס והמוכרח "ויגל ה' את עיני בלעם" שני פעמים. 94 וכבר זקק לנו זה הדעת הגאון רבנו הרב מורה צדק זצ"ל בפרק מ"ב הנזכר מחלק השני מספרו הנכבד באמרו "ויאבק איש עמו וגו'" שזה בצורת הנבואה אחר אשר התבאר באחרונה שהוא מלאך והוא כענין אברהם אבינו ע"ה בשוה. 95 ולאחר מעט אמר בזה באותו הפרק בעצמו וזה ההאבקות והדבור כלו במראה הנבואה אחר שהתבאר דבור המלאך לה .

  17. 96 ועוד הוספת לדבר אתה בתוך דבריך ואמרת: "ובפירושי זה יתאמתו הפלאות אל כל המאמינים בהם ודברי הגאון רבנו הרב מורה צדק זצ"ל ישארו על כנם נראות בלא שום סתירה". 97 ועוד אמרת כי גם הגאון רבנו זצ"ל רצה וכׅוֵן אל אשר פֵרשת אתה. 98 דע כי באותם הפֵרושים אשר פירשת בשני אלה הענינים שהם האבקות יעקב ע"ה ופתיחת פי האתון לעולם לא יתאמתו בהם הפלאות אל המאמינים, כי המאמין פירושיך בשני אלה הענינים הנזכרים יהיה סותר לגמרי כל דברי הגאון רזצ"ל וכונתו מפני שהם דברים שאין להם הכנסה ולא שתוף עם כוונת הגאון רבנו זצ"ל בשום פנים ואין ביניהם שום יחס ולא שום דמיון בדבר מן הדברים ולא בכונה מן הכונות אשר לגאון רבנו זצ"ל בעניני הנבואות אלא כיחס האיכות אל הכמות וכיחס הגשם אל דבר שאינו גשם. 99 כי אותם הדברים שפֵרשת בהם השגת יעקב אבינו ע"ה ובלעם, אם יקחם המעיין בהבחנת עצמם ימצא באמת שאין להם מציאות שיהיה ראוי להאמינו לדעת מי שנתפלסף ולא לדעת שאר כתות החכמים שהם באמת חכמים לא בכלל ולא בפרט, כל שכן להיותם נעתקים מכוונת הגאון רבנו זצ"ל בשתי אלה ההשגות אל כוונתך זאת הסותרת עצמה בכל חלקיה ואופניה. 100 ואני אבאר לך סתירתם עתה.

  18. 101 אתה אמרת בתחלת דבריך כי יעקב אבינו ע"ה היה נאבק ונדחק בכח מלאכיי ושהיתה שם נגיעה במוחש כפשוטה ושאר מה שאמרת שאין ראוי לכותבו כל שכן להאמינו. 102 ראה נא כמה הפלגת לטעות בזו הכוונה. 103 אתה זכרת בזה הענין כח מלאכי שהיה דוחק את יעקב ולחץ אותו ואמרת שאותו המלאך לא היה גוף, ומצד אחר באותו הענין בעצמו אמרת שהיתה שם נגיעה במוחש ושאותה הדחיקה לא היתה בצורת נבואה אבל היתה כפשוטה. 104 א"כ לפי דבריך אלו שמת השגת יעקב ע"ה מחֻברת משני ענינים מתחלפים זה הפך זה .

  19. אמור נא אתה החכם המעיין והיודע סודות התורה והחכמה באיזה מקום מצאת נבואה אחת שיהיו בה שני עניינים האחד בפועל ובמגע מוחש, והאחר במראה הנבואה. באמת כי זה השתוף הרחוק וזו ההרכבה הזרה אשר מצאת במראה יעקב ע"ה שהיה מן המשיגים הגדולים לא יודה בהם שום אדם ואפילו מן המתחילים ללמוד אלה הדרכים הידועים לכל בעל שכל יודע ספר כל שכן אם יש לו ידיעה אמיתית בכונות הנבואיות. האלהים כי זה הדעת רחוק להאמינו אפילו היה הפסוק הזה מחלום יעקב ע"ה מורה על נסיעה או על הליכה ממקום למקום מהלך ימים או על מעשים רבים ופעולות מתחלפות כמו בהרבה נבואות עד שיתבלבל בהם הנבוך בלא חכמה ויאמין כי המעשים ההם והספורים הארוכים הבאים בנבואה מהם שיהיו במראה הנבואה ומהם שיהיו בפועל ובהרגשה שלמה מעשיית, אבל זו ההשגה ר"ל השגת יעקב אבינו ע"ה היא אצלנו ואצל כל המעיינים בספרי הגאון רבנו זצ"ל והיודעים כוונתו השגה אחת בלא הפסקה והיא כולה אחד מראשה ועד סופה. וההתאבקות שזכר בו הכתוב הוא רמז לענין מן הענינים המוכרחים הבאים ברב הנבואות כמו שבארנו לך בקרוב.

  20. 105 הכח המלאכיי שדחק אותו לפי דבריך מה היתה סבתו, אם היתה סבתו השגת יעקב ע"ה השכלית וכח נבואה שבו ודאי אין שם נגיעה חוצה ליעקב ע"ה לא ממלאך ולא מזולתו, 106 ואם היתה סבת זה המלאך או זה הכח דבר נמצא חוצה מהשגת יעקב ע"ה ולא בצורת נבואה כמו שאמרת זה וכתבת אותו יתחייב בהכרח שיהיה אותו המלאך או אותו הכח הנברא לעשות ביעקב אבינו ע"ה זה המעשה ללא סבה וללא ענין וזה שקר. 107 א"כ זה המלאך וזה הכח שזכרת בזה הענין והוא שאמרת שחדש באויר המקיף את יעקב תנועות הולמות שהניעו את יעקב ע"ה ודחקו אותו עד שנקעה ירכו הוא ג"כ שקר, ועליך נאמר "חכם בעיניו איש כסיל". .

  21. 108 ועוד אני שואל ממך שנית על זה הענין בעצמו, זה האויר המקיף שאמרת שהיה מקיף את יעקב ע"ה בתנועות הולמות עד שנקעה ירכו, מדוע נקעה ירכו ונשמטה באלו התנועות שאמרת ולא נשמטה ידו או רגלו שהוא דבר קרוב אלף פעמים להיותו נשמט מפני התנועה יותר מכף הירך, 109 כי השמטת הירך הוא דבר קשה מאד צאתו ממקומו עד שלא יתרפא מי שנשמטה ירכו, כי אפילו יאמין הטועה שיעקב ע"ה נאבק כפשוטו לא היה ראוי להאמין שירכו נקעה ויצאה ממקומה יותר משאר אבריו. 110 אמנם שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת אתם המעיינים באלה העניינים הנביאיים הפשוטים אצלנו והקשים לכם ולכל המבולבלים בידיעתם, כי מה גדול סכלות מי שחושב על הדברים הפשוטים מה שאין ראוי לחשוב בהם ולהוציא הכונות האמיתיות מאופניהן.

  22. 111 ועתה אבאר מה שיעדתי לך בענין האבקות יעקב אבינו ע"ה עם המלאך, אע"פי שהוא אחד מן הסודות החתומים לפי הנחתו, 112 וסיפורו הנגלה הוא שענין התאבקות הזה הוא מורה על שני ענינים, הענין האחד הוא מצד המשיג והשני מצד ההשגה בעצמה, 113 מה שהוא מצד המשיג הוא [בכת"י ס כאן חזרת מעתיק (homoyotoleuton): ההאבקות הזה הוא מורה על שני ענינים, הענין האחד הוא האבקות הזה הוא מורה מצד המשיג והענין השני הוא מצד ההשגה בעצמה. מה שהוא מצד המשיג הוא] ההתאבקות והמלחמה שהיתה בין שני הכחות והם הכח החמרי והשכל האנושי בזמן ההשגה וצורת הנבואה, 114 ומה שהוא מצד ההשגה הוא ג"כ שההאבקות הזה הוא למשל כשאר משלי שאר הנבואות בהשגת המשיגים 115 כי כמו שענין ההתאבקות הוא דבר במתאבק שהוא פעם מנצח וגובר את חברו ופעם לא , כן ההשגות הנבואיות פעם מֻצצות ומֻשגות ופעם נעלמות כברק כמו שהתבאר זה הענין מדברי הגאון רבנו הרב מורה צדק זצ"ל. 116 והשתכל ג"כ כי זה ההתאבקות ומה שדומה לו לא תמצאנו לעולם בגדולים שבנביאים כמשה רבנו ואברהם אבינו ע"ה והדומים להם משאר הנביאים שאין להם מונע בהשגתם עד שהחלוש שבמשיגים נאמר עליו "אתכרית רוחי אנא דניאל בגו נדנה" [דניאל ז, טו] ונאמר בו "נהייתי ונחליתי" [שם ח, כז] 117 ולא זכר זה אלא להורות על חולשת השגתו אע"פ שאינו רחוק להאמין שעם כל זה ישתתף במשיגים שאינם שלמים צער וכובד באבריהם בעׄמק השגתם המטרחת גופם כמיני החלומות העמוקים והכבדים שמצערים אברי הגוף בלא סבה מבוארת שתהיה חוצה מהם. 118 אבל יעקב אבינו ע"ה לפי האמת לא נאבק איש עמו בפועל ומורגש ולא צלע כלל, ובעבור זה נקשרה עם ההאבקות הצליעה בזה המראה הנבואיי כדי לחזק בו ענין ההאבקות ורשומו שהוא כן במשיגים כמו שבארתי לך. 119 ולחזק זה הביאור תמצא כדמות זה החזוק באנשי העולם כשירצו להעמיד זכרון ענין אחד מן העניינים כדי שלא יהיה נשכח מהרה יעשו בו רושם כמו שאמרה התורה התמימה על שעבוד העבד לאדוניו כדי שלא יהיה אותו השעבוד נשכח אמר "ורצע אדוניו את אזנו במרצע ועבדו לעולם", 120 לא שתאמין ממני עם כל זה שיעקב אבינו ע"ה צלע כלל ולא תטעה בזה מצדי בהביאי עליו זה המשל, אבל הצליעה סֻדרה ונכתבה לקיום ההאבקות ואיסור אכילת גיד הנשה היה להעמיד זכרון ההאבקות עם הצליעה ולהיותו זכר למה שהובטח יעקב אבינו ע"ה באמצעות המלאך באותו המראה הנבואיי מן ההגדלה והרוממות שהיו עתידים להיות לו ולזרעו אחריו כאמרו בסוף אותו הסיפור ויברך אותו שם. 121 וכל מה שפירשתי לך בענין ההאבקות וענין האתון, אמנם פירשתיהו לך ג"כ כדי להוציאך משתי הדעות הזרות שכתבת בהם שהם סכנת נפשות לכל המאמין בהם עם היותם ג"כ מכשול לעורים. 122 וזה אני יודע באמת כי מי שיהיו לו במאמר הנכבד ספר מורה הנבוכים שרשים טובים עם היותו משיב תמיד פרקיו זה על זה כמו שצוה מחברו הגאון רבנו זצ"ל לא יהיה נטבע בים הדעות הזרות אשר לא יאיר עליו אור השמש לעולם ולא יהיה לן בלילה שאין לו שחר.

  23. 123 ועוד מה שאמרת בתוך דבריך שאני נטיתי לצייר סודות ומשלים וחידות על כל דבר ודבר ובפרט בענינים הידועים אצל התלמידים ולעשות פירושים זרים ורחוקים בדברים המובנים מעצמם, ואמרת אין זה אלא בלבול למען הרבות סוס ולמצוא דרך לנוס, 124 עד כאן לשונך אשר אני משיב אליך דבר זה, והוא שאני מרבה סוס, לא לנוס, אבל להלחם ולהוכיח ולבאר על כל מה שכתבתי לך ועם כל מה שפירשתי לך כי הכל הוא הולך אחר כונת הגאון רבנו הרב מורה צדק זצ"ל בלא חסרון תיבה, 125 ואין אני מצייר סודות במקום שאינם ואיני עושה פירושים זרים ורחוקים בשום מקום, 126 רק נראה לי מדבריך אדרבה כי אתה האיש אשר מחפש הסודות במקום שאינם באמרך בקונטרסיך הראשונים על דברי הגאון רבנו זצ"ל בזכרו הסודות בענינים הטבעיים בענין מעשה בראשית, ואמרת בזה הלשון: 127 "ולולי שהחמיר הרב זצ"ל בדברים הללו כל כך וקראם סודות, נראה מדבריו שכיון לעניינים אחרים יותר נכבדים כי אילו אינם סודות וגם לא הפירושים הסובבים עליהם ועם היות אלו העניינים מבוארים אצלנו השיבם נסתרים ללא תועלת, ולכן אני שואל אל אן נטתה כונתו, 128 ויותר אני נפלא על שעשאם סודות הואיל ונתבארו בספר אותות השמים. 129 והנה ידוע אצל כל התלמידים כי הארבעה מאמרות אשר לספר אותות השמים אין בהם שום סוד אלהי."

  24. 130 עד כאן דבריך באותיותיו ובתיבותיו . 131 ועתה פקח עיניך וראה שוממותיך ומיעוט היותך מבין כונת הגאון רבנו זצ"ל וסודותיו, כי הדברים אשר בספרים הטבעיים בהיות הגאון רבנו זצ"ל רומז עליהם שום ענין או שום דבר מדברי הנביאים הם הם אשר קראם סודות לא מצד היותם כתובים בספרי הטבעים אבל מצד היותם רמוזים בדברי הנביאים ע"ה ואלו הם הסודות אשר אמר בהם הגאון רבנו זצ"ל כי אפי' חכמי ישראל לא ירגישו בהם. 132 אמנם מפני שדעתך מבולבלת באלו הענינים תאמר אותם הדברים הבטלים אשר שום חכם אמתי לא יודה לך בהם, 133 וכל שכן כשאמרת על הגאון רבנו זצ"ל כי עם היות אלו הענינים מבוארים אצלינו השיבם הרב זצ"ל נסתרים ללא תועלת, 134 ונפלאת מאד על שהגאון רבנו זצ"ל זכר שום סוד כיון שענינו מבואר בספרים הטבעיים , ולא הבנת כונתו ולא הרגשת בחכמתו ולא דקדקת בתבונתו כמו שאמרתי לך זה פעמים רבות 135 והיא שכל מה שבא בדברי הנביאים על דרך רמז או על דרך משל או העלם דבר או שתוף שם, הוא נמשך בהם אחר הדברים הטבעים והדומה להם ואין שם סודות חוץ מאלו . 136 כי אין אצלו סודות ולא חידות מה שהוא מכת הגימטראות או מכת צירוף אותיות ולא מכת השמות והצורות אשר ישתמשו בהן כותבי הקמיעות ולא לרבוי כתות של מלאכים ולא לשום דבר שיהיה כתוב בספר יצירה, ולא בספר רזיאל ולא בספר שיעור קומה, והדומים להם מספרי שמות והשבעות של שדים ומזיקין כמו שזו היא רב חכמת הצרפתים והאשכנזים המזוהמים בדעותיהם. 137 אלא כל דבר שזכר הגאון רבנו זצ"ל מדברי החכמים האמיתיים רבותינו ע"ה קטון או גדול על דבר נבואה או על מעשה מרכבה או על מעשה בראשית הכתוב בתורה הוא מן הכת שאמרתי לך ומאותה הכוונה, 138 ואם יש לשום אדם סודות או חידות או רמזים או משלים שאינם מזה הכת שאמרתי לך הכל הבל ורעות רוח. 139 וזה סוף דעתי וכוונתי באלה הענינים והשומע ישמע והחדל יחדל, כי על כל יתגדל זה הרעיון וזה הדעת וזו הכונה ויהיו ידינו אמונה.

  25. 140 ועוד הוספת לדבר על הגאון רבנו זצ"ל ואמרת כי מה שאמר הרב זצ"ל בפרק עשרים וחמישה מחלק השני מספרו הנכבד על פסוקי התורה שאין ספק למשכיל שהם על פשוטיהם , 141 אבל אני גוזר אומר על כל מה שכתב הגאון רבנו זצ"ל שהוא אמת ואין בכל כונותיו שום סתירה, 142 האלוהים, אלא אם כון בזה להסתיר דבריו מן ההמון ואינו חושש בזה לסתירה כמו שהתבאר זה הענין בזכרו בתחלת ספרו הנכבד "הסתירה וההפך הנמצא בספרים" וכו' ואתה מרב בלבולך ומבוכתך אינך מרגיש בכל זה.

  26. 143 ועוד באת לחזק דבריך זה באמרך שאין ספק למשכיל שהם על פשוטיהם ואפי' לדעת הגאון רבנו זצ"ל כלומר פסוקי התורה, 144 ואמרת כי בזה הדבור חתם הרב רבנו זצ"ל כל אמונתו הקדושה והחסידה. 145 נראה לי כי מדברך זה, והוא כי מהיות הגאון רבנו זצ"ל מאמין שכל פסוקי התורה הם כפשוטיהם הוא סבה לאמונתו ולקדושתו ולחסידותו, ושקדֻשתו וחסידותו תלויים בהאמינו כל פסוקי התורה כפשוטיהם, 146 יצא מזה על צד החיוב לפי כונת דבריך שאם לא היה הגאון רבנו זצ"ל מאמין כל פסוקי התורה כפשוטיהם לא היה בעל אמונה וקדֻשה ולא בעל חסידות , 147 וזה שקר גמור, כי הגאון רבנו זצ"ל אינו מאמין שכל פסוקי התורה כפשוטה ואמונתו עם כל זה קדושה וחסידה. 148 מדבריך אלו נראה שאתה היית ישן כאשר כתבת אלה הדברים או נכתבו מאליהם בלא רשותך.

  27. 149 ועוד אנכי בחזון כתחלה מועף ביעף , ובאתי להקשות עליך בקושיה אחת חזקה אשר בה לכדתי אותך ותפשתי לך כל המעברות שלא תוכל לעבור. במה שכתבת לי, ואמרת זה לשונך : 150 "וכן אני אומר בספור וירא אליו יי' וגו' שהיה כלו כפשוטו מבלי מלבד הראות המלאכים שנראו לאברהם אבינו ע"ה בצורת אנשים אותו לבדו היה בצורת הנבואה ולא יותר". 151 ע"כ דבריך. ואני מקשה עליך בדבר זה ואשאל אותך: 152 אלו האנשים שנראו לאברהם אבינו ע"ה בצורת הנבואה כמו שאמרת שהוא כונתך והבינות הענין כן, היה יודע אברהם אבינו ע"ה בהשגתו הנבואיית שאותם המלאכים היו מלאכי נבואה מבלתי גוף מורגש עם ראייה נבואיית שאינה בהרגשה חושיית או ראה אותם בראיית עינים בלא מראה נבואה כלל? 153 על כל פנים אתה מוכרח להשיב לי על זה אי זה משני אלו העניינים היה הענין . 154 אם תאמר לי שהאנשים האלה היו בצורת נבואה והשגת שכלית לבד כמו שאמרת והודֵת, א"כ אברהם אבינו ע"ה בעצמו היה יודע ומכיר מתוך נבואתו והשגתו שלא היו אנשים ממש בעלי גוף בני אדם אבל נראו לו בצורת אנשים כדרך הצורות המדֻמות לכח המדמה בצורת הנבואה כמו שהוא אמת . 155 אם כן הבקר ששחט אברהם אבינו ע"ה שאתה מאמין בו ששחטו בפעל מורגש לעין ובמעשה ידים מה היה ענינו ולמי שחטו ולמי בשלו ולמי האכילו? 156 והעוגות גם כן למי לשה אותם שרה, ובעבור מי צוה אברהם אבינו ע"ה זאת התנועה כולה ואותו המעשה כולו הארוך בשביל מי נעשה ? 157 אם עשאו למלאכים שראה אברהם אבינו ע"ה בנבואתו שאינם אוכלים ושותים, היה אם כן כל אותו המעשה מן השחיטה ומן הבשול ומן האפייה שוא ושקר ומעשה בטלה, 158 ואם לא היה זה הענין אלא בפועל ובמעשה ידים והיו אותם האנשים כשאר בני אדם ולא היה שם השגה שכלית אלא שבאו אותם האנשים לאברהם אבי' ע"ה ואמרו לו מה שאמרו והלכו להם אחר שאכלו כשאר בני אדם, יהיה אז מאמרך וסברתך ג"כ שקר וכזב, מפני שאתה אמרת שהראות המלאכים שנראו בצורת אנשים הוא לבדו היה בצורת הנבואה לא יותר, 159 ואם תרצה לומר לי שמראה הנבואה זה לאברהם אבי' ע"ה היה כמראה מנוח ואשתו מפני שהכינו הבשר למלאך כמו שהכינו אברהם אבינו ע"ה לאותם האנשים זה ג"כ שקר מפני שאין מדרגת האנשים ומדרגת המלאכים שוה.

  28. 160 ועוד אמר במנוח ואשתו כי אשר שמעו או אשר עלה בדעתם היה כדמות בת קול כמו שזכר זה בפרק מ"ב בחלק השני ממאמרו הנכבד ספר מורה הנבוכים , והשוה ענינו להגר המצרית, 161 וגם החכמים האמתיים רבותינו ע"ה אמרו על מנוח שעם הארץ היה, 162 וכמדומה לי כי כל מה שהאריך הכתוב בספור מנוח ומה שאמר לאשתו "מות נמות כי אלהים ראינו" הכל היה להודיענו חולשת מנוח בהשגת הנבואיות ושהוא לא היה לו מהות מראה נבואה ולא הדומה לה אלא באותו הפעם לבדו ועל כן נשתתפה עמו אשתו בכל אותו המראה מתחלה ועד סוף להורות על שהחמר שלו היה משֻתף עמו ומונע אותו מלהגיע אל מדרגות הנבואה, 163 ובעבור זה אמרו עליו החכמים האמתיים רבותינו ע"ה שעם הארץ היה. 164 ועוד, שאפילו במלאך מנוח לא זכר אכילה ובמלאכי אברהם אבי' ע"ה זכר , אכילה באמרו "תחת העץ ויאכלו". ואמר רבינו שלמה זצ"ל בפירושו נראין כאוכלין. 165 וכל זה היה לחזק שענין אברהם אבי' ע"ה עם אותם האנשים שאכלו לפניו הכל היה במראה הנבואה לבד. 166 וכבר הוציא הגאון רבנו זצ"ל כל מבקשי ספרו הנכבד ממבוכת אלה הנבואות ושאר הענינים שהם למשל בהיותו אומר בהקדמת ספרו הנכבד בזה הלשון: 167 "והבן ממני זה מאד שהוא שרש גדול ועצום מאד במה שארצה לבארו" וכו', עד מקום ההשבעה שהשביע. 168 ובפרק מ"ב בחלק השני ממנו התבאר שענין אברהם אבינו ע"ה הנזכר שם בפרשת וירא אליו יי' וגו' היה כלו במראה הנבואה כשאר הענינים שהם ג"כ במראה הנבואה, 169 לא שנאמין שהנבואה האחת קצתה תהיה במראה הנבואה וקצתה תהיה בהקיץ ובמעשה ידים כמו שחשבת אתה והדומים לך בזו הפרשה בחולשת שכלך. "שמענה ואתה דע לך".

  29. 170 ועוד אמרת בסוף דבריך וכתבת לי בענין הלשונות כתבת בזה הלשון בעצמו: 171 כי אם היה הילד הילוד זמן גדול בין אלמים או בין אנשים ואומנות דוממות ולא ידברו לפניו שום דבור, על כל פנים אחר זמן כשיתעוררו ויתחזקו בו הטבעים ראוי מדרך הטבע שהוא ידבר או יגמגם גמגום שרובו מלות מדוברות עד שמזה הגמגום יגיע לדבר דבור שלם 172 וזה הלשון שיתחיל לדבר בו יהיה לשון הקודש בלא ספק, בעבור שהוא היה לשון הראשון ונתן לאדם הראשון בטבע.

  30. 173 ע"כ דבריך אדוני ר' הלל החכם בחכמת הטבע. 174 ודע לך כי ראיותי הכתובות למעלה והעתידות להכתב, האמת נטה שפרירו עליהן ובטלו דבריך ושמו סברותיך לאבן נגף ולצור מכשול לכל חכמתך ולכל מה שכתבת בעניין הלשונות בקונדרסיך על זה הענין ועל שאר דבריך שכתבת בענין הלשונות. 175 וכן מה שאמרת שלשון הקדש נתן לאדם הראשון בטבע הוא שקר בדוי, 176 מפני מה נתן לו הלשון הזה או זולתו מן הלשונות בטבע, שא"כ היה לו זה כשאר הטבעים היוצאים באדם מן הכח אל הפעל עד השלם בהם זה כפי כח המקבל זאת הפעֻלה, 177 כי הדבורים אינם יוצאים באדם מן הכח אל הפועל עד התחבר בהם הכלים הגורמים זה בהם , כשמיעה והלמוד המצויים באדם ובהם יגיע הדבור באדם למיניהם, 178 אך שידבר האדם זולתי אלו הכלים זה מבואר מאד שהוא דבר נמנע, וזה לפי הנסיון ולפי ההקש אשר שניהם יבטלו זה המציאות אשר נמצאת אתה וכל חלושי הדעת כמוך, 179 כי מי אשר גדל בין אומנות דוממות או החרש שלא ישמע מתחלת בריתו אין בהם תחבולה לדבר שום דבר בעולם שיהיה בו סמך או שום תועלת שיהיה נוטה לשום לשון בעולם, אבל יהיו נובחים ככלבים, 180 ואם זה האלם שיראה תמיד תנועות הדבור בעיניו לא יועילנו שום דבר שיוכל ללמוד מאותה הראיה עד שידבר אפילו מלה אחת שלמה כל שכן שלא יוכל לדבר שום דבר מי שלא ראה שום תנועת שפתים, וזה הוא הילד שעמד בין האומנות הדוממות שאמרת שידבר בלשון הקודש. 181 אמנם על סברתך זאת רעתך רבה, "ערו ערו עד היסוד בה." [תהלים קלז, ז]

  31. 182 ועוד ראיה חזקה על שלשון הקודש לא נתן לאדם הראשון בטבע כמו שאמרת אתה כי 183 אם היה דבר זה אמת כל אדם בעולם מאי זהו לשון שיהיה היה נמצא בו לשון הקודש בטבע והיה מדבר בו ולא היה נעדר ממנו בשום פנים ולא בשום זמן מאחר שזה הדבור יהיה בו בטבע כשאר הטבעים ושאינו צריך לשמיעה ולא ללמוד כמו שאמרת אתה. 184 באמת על כמו זה הדעת אמר הפסוק "מי יתן החרש תחרישון ותהי לכם לחכמה ויעבור עלי מה." [איוב יג, ה; יג, יג]

  32. 185 ועוד אוסיף לומר על אשר דעתך ממני לא נעלמה, 186 ולא מעיני כל חי מדבר, אשר הריח מעט מסודי המציאות מאנשי האומה, המבינים כל סתום וכל נעלם בחדרי המזימה, ומוציאים דבר מתוך דבר באיך ומה, כל שכן איש תבונה השלם במדותיו וחכמתו מבני זאת האמה, שיראה דבריך, יכיר וידע מיד כי חשיכה גדולה ואימה נפלה עליך ותרדמה, 187 ולהעירך משנת סכלותך אצעק ואמר לך , להוציאך אם אוכל מבלבולך. 188 מה לך כי נזעקת ועל דברי ויכוח ומליצות כעסת, ואם מן המורים אשר הורוך פחדת ומן האבנים אשר השלכתי לך רגזת , מדוע אתה אל החומה נגשת, הלא אתה אתה כל זה גרמת, כי באת אלי תחלה להקלות, ולהכות במקלות, ודבריך הסגירוני ושמוני כאש בוערת, על כן מצאוך דברי כגנב הנמצא במחתרת, וכלי מפצי בידי להכות בלי חמלה כל הבא להרגי . 189 ועתה אם הייתי משיב לכל דבריך הכתובים בקונדריס המושב אלי הייתי מאריך עמך בדברים שאין בהם תועלת. 190 אמנם על שלשה פשעי אמריך אשר כתבת ועברת בהם גדר האמת אני משיב לך עליהם מה שראוי להשיב .

  33. 191 אני אמרתי בדברי האחרונים: 192 "ועל כן באמת יתאמתו מופתי החכמה בדברים הכלליים." 193 ואתה השיבות לי על זה שאני נתתי בזה טעם לפגם בעבור שאם אקחנו כללי הוא שקר, 194 נראה לי מזה הדבר שאמרת שאין ההגיון שלך ציור שכלי אבל הוא דמיון כמי שידמה אדם וראשו ראש סוס וגמל בעל כנפים [שההגיון... כנפים בשולי הדף ס], 195 והיה לך לדעת כי כל הקדמה מהקדמות המופת יתקבצו בה ששה תנאים כשיחסר אחד מהם לא תהיה הקדמה מופתית, 196 ושהאחד מהם והוא הראשון הוא שתהיה ההקדמה כללית להיות התולדה ג"כ כללית 197 ושגם מתנאי התולדה המופתית שיהא הנשוא שלה ג"כ כללי ועצמי וראשון כמו שהתבארו אלו הענינים והמשל עליהם בספרי ההגיון. 198 וגם הגאון רבינו זצ"ל בפרק ע"ג מחלק הראשון תמצאנו מדבר בזה הלשון בעצמו והוא שאמר שם: 199 "ובשכל יובדל הענין הכללי מן הענין האישי ולא יתאמת מופת מן המופתים אלא בכללי ובשכל יודע הנשוא העצמי מן המקרי."

  34. 200 והתשובה השנית על הפשיעה השנית אשר פשעת במענה אשר כתבת על ענין הגאון רבנו זצ"ל אם היה נשאל ועל המשל שזכרתי לך על עניינו והוא ענין גן עדן לפי מה שחלקו הגאון רבנו זצ"ל בשני מקומות כלומר בשני ספרים, 201 כי נראה לי שלא אמרת בזה כלום מפני שלא הבנת כונת הגאון זצ"ל וברחת ממנו ואמרת שאין דמיון ולא קורבה בינו ובין זה שאנחנו בו, 202 ובשאר מה שכתבת על זה הענין ר"ל ענין הגאון רבנו זצ"ל וכוונתו בעקידה וסברתו מגלוי ומנסתר וכל מה שהארכת לדבר בו ולהתגולל עליו ולהתהפך מצד אל צד, נמנו וגמרו כל אותם האנשים שקראו פעמים רבות כל אותה הידיעה שכתבת לי והבינו לי כוונתך במה שרצית לבארו והסכימו בדעתם עליך כי לא אמרת כלום ושבטלת בזה הדעת כל נגלה וכל נסתר, 203 ואם לא, "קרא נא היש עונה לדבריך ואל מי מקדושים תפנה" [איוב ה, א], ויעזרך ויעמיד טענותיך על רגליהן, אשר בעמדן תרפנה כנפיהן. 204 וגם אני אמרתי ואומר על אותם הדברים שכתבת ועל מה שטעית עליהם שהם דברים בטלים משאות שוא ומדוחים ותלעג ויש מכלים [איוב יא, יג: "ותדאג ואין מכלים". בכת"י ק נכתב "ואין" עם מחיקה ותיקון מעל השורה "ויש", ככל הנראה ביד שונה]. 205 והראית עצמך באותם הדברים כאחד מן הצרפתים אשר לכל דבר הבל הם נפתים ונסתים, או כאחד מן האשכנזים אשר לא ראו אור בהיר בשחקים ולא מבינים סודות ורזים . 206 והרבית לבאר בֵאורים מכל דופי מלאים כאלו לא קראת ספר חכמה מעולם, ולא ידעת ללכת בדרך הנגלה והנעלם, ולא פגעת מלאכי אלהים העולים בסולם.

  35. 207 ואם באלה הענינים הנקלים והפשוטים נכשלת [כאן מסתיים כת"י סנקט פטרבורג (ס), ובגלל בלבול הדפים נמצא בקודקס בדף 39ב. מכאן ואילך הנוסח קיים אך ורק בכת"י קיימברידג' 1235 (ק)], ואותם לא הבנת, מה אוחיל אחרי זאת עוד בך ומה אוסיף לדבר, ומלים לחבר, 208 והדבר הזר בעיניך והרחוק להאמינו התלמידים ידעוהו והמשכילים ישכילוהו, והוא שיש שתי כוונות בדברי הנבואות נגלות ונסתרות. 209 או היש אצלך הפרש בין דעות האנשים המבינים באלו הענינים ובין כוונת הפסוקים בנגלים ובנסתרים אשר על כל זה מציאות אחד מצורף מושג ומוקבל במציאות המשכיל והמושכל, 210 וכל חכם אמתי צריך לדעת שענין אחד שיהיה בו נגלה ונסתר ויהי נגלהו נאות להמון והנסתר ג"כ נאות לאנשי העיון שאנו לא נחוש אם יהיה הנגלה והנסתר ההוא הפכיים או נגדיים, 211 ואם יקשה עליך זה הדבר להאמינו אני אזכור לך בזה משל שיהיה נאות למה שאנו רוצה לבאר. 212 ענין יונה בן אמתי ע"ה ידוע כי כל ההמון יאמינו כי היה כולו כפשוטו וגם קצת חכמים תלמודיים יאמינו זה עד שהושם בתחנות באמרם מי שענה ליונה במעי הדגה הוא יעננו, 213 וידוע כי כל חכם לב מעיין יאמין כל כל פרשה ההיא מראשה ועד סופה היתה במראה הנבואה, ושתועלת היות הנביא בה לספרה ולכתבה הוא ידוע גם כן למי שיודע אפני אלו הכוונות ואלו הדרכים, 214 כן נוכל לומר בעקידה שהיא כפשוטה לפי דעת ההמון וגם להרבה חכמים שרוצים להאמינה כפשוטה, ונוכל ג"כ לומר שהיתה במראה הנבואה למחפשים על סודות הנבואה וליודעים לכסותם מן ההמון 215 כי אין בהאמיננו בשתי אלו הכוונות הזה לא חסרון בדבר העקידה מפני שאין בין שהיתה העקידה במראה הנבואה או מה שהיתה ממנה בפועל שום הפרש ולא שום הרחקה במה שרצה הכתוב להודיענו מעניינה ומחשיבות אברהם אבינו ע"ה ודבקותו באמת הבורא ית' בכל מה שכון לעשות כמו שזה גלוי ומבואר למי שאין במוחו זוהמא, וכמו שהתבאר זה הענין בחלק השלישי מספר מורה הנבוכים בזכרו ענין הנסיון וכוונתו, והוא שאמר "אין הכוונה גוף המעשה ההוא אבל הכוונה ההיא שיהיה משל שילמדו ממנו וילכו אחריו" [מו"נ ג, כד], ע"כ לשון הגאון רזצ"ל. 216 אבל מה שהוא קרוב מאוד להטעת רב המעיינים בדברי הגאון זצ"ל בחלק השלישי בענין העקידה היותו מסדר הדברים ומאריך בהם כל כך כאלו הענין יהיה בפועל ולא ירגישו כי לא יוכל המספר לספר הדברים ההם והפלגת פעולותיו ולבאר כוונת הענין ההוא אלא עם אריכות דברים וספורים כשאר העניינים הנמצאים ודינן דין אחד שוה כמו שביארתי זה לך כבר בקונדרסי הראשון אשר תפשת עליו והעתרת עלי שם דבריך המגונים. 217 וידעתי באמת ולא תוכל להעלימו כי זה הדבר הוא שהטעה אותך בהיותך כותב על זה הענין כל אותם הדברים שכתבת, והוא שחשבת כי היות העקידה במראה הנבואה והיותה כפשוטה הם נגדים, אשר הוא דבר שאי אפשר שימצא יחד ולא בזמן אחד ולא בנושא אחד כמו שהתבאר זה במלאכת ההגיון, 218 ועשית זה ההקש בעצמך כי היה אפשר להאמין כי העקדה תהיה כפשוטה ותראה במראה הנבואה, ועל זה טרחת לכתוב כל אותם הדברים שכתבת והיית יכול לבאר זה ברמז מאמר ובשמץ דבר.

  36. 219 והתשובה השלישית על פשעך השלישי הוא על אשר הואלת לדבר ולבאר כאדם שאין בו הבינה שלמה ומכל מושכל נעלמה, בענין לוט ואברהם אשר עמדת בענינם כאיש נדהם וברחת מן הנאות, ולא הטבות לראות, ובדבר ההוא לא עמדו רגליך כי מעדו קרסוליך. 220 כי מה שפירשתי אני בזה הענין הוא ראוי לפרשו מפני שזה כולו כלומר מענין לוט ואברהם ע"ה היה במראה הנבואה לפי דעת כל היודעים דרכי השגות הנבואיות ומשליהם וחידותם והפלגת סיפורם.

  37. 221 כי אפילו היה זה הענין בפועל ולא במראה הנבואה היה ראוי לחשוב כל מדה טובה בהתרצותו לתת שתי בנותיו הבתולות ליהרג ולהתעולל בהן קודם שיקבלו אכסנאין חרפה כזאת להביאם לדבר ההוא המגונה והרע כי לא היה לוט מפקיר בנותיו אלא לאחר שהיה יודע באמת כי אנשי סדום רצו לעשות הדבר ההוא המגונה באכסנאיו אשר באו בצל קורתו 222 ואע"פ שאמ' רז"ל גדול המצוה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה, מכל מקום מאד הפליג לוט במה שרצה לעשות מן בנותיו. 223 כי אברהם ע"ה נדב את בנו להקריבו לא נדבו אלא ליי' אבל לוט כל כך היה חם על כבוד אכסנאיו עד שהיה נקל אצלו לתת שתי בנותיו הבתולות בשבילם ולפדותם מתשמיש הזכור שאינו טבעי עם האסור שבו בתשמיש האשה שהוא דבר טבעי על אי זה צד שתהיה פעולתו 224 אע"פ שזה כולו הוא ספור מראה הנבואה כמו שיורה על זה כל אותם המעשים שסיפר בהם הכתוב על לוט כמו שספרם על אברהם ע"ה באותה ההצעה כולה שזכר בה, "וירא לוט וירץ לקראתם וישתחו אפים ארצה" [בראשית טו, א], וגם באמרו "הנה נא י"י סורו נא אל בית עבדכם ולינו" וכו' [בראשית יט, ב] ורחיצת הרגלים ואפיית המצות כי כל זה זכר הכתוב בהשגת לוט כמו שזכרו בהשגת אברהם ע"ה. 225 ואם ירצה אדם לומר כי מלאכי לוט באו בערב ולא הספיק לעשות להם בן הבקר כמו אברהם ע"ה מכל מקום הוא ראוי לפרש כי מה שזכר הכתוב בשחוט אברהם ע"ה את בן הבקר רך וטוב הוא דבר מורה על שלמות מדותיו של אברהם ע"ה יותר. 226 ובכלל זה כלו נראה לי כי היותו מספר על השגת אברהם ע"ה היום הוא דבר מורה על שהשגתו היתה ביום כדרך המשיגים השלמים ובהיותו זוכר הערב בהשגת לוט הוא דבר מורה על שהשגתו היתה בחלום כשאר המשיגים שאינם שלימים. 227 ועם כל זה פשטה בו השגחת השם ית' ומלטה אותו ואת בנותיו מעונש סדום כי אע"פ שאמ' בו הכתו' "ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה" וכו' [בראשית יט, כט] אין ראוי לומ' שההצלה ההיא לא באה ג"כ מצד זכותו של לוט מאחר שהכתוב ספר השגתו על ידי המלאכים 228 כי אם היה לוט נעדר מכל חכמה ומכל השגה כמו שיחשבו הפתאים והמון העם לא היתה התורה מספרת בו כל אותו הספור הנבואיי והנכבד בבוא המלאכים סדומה. 229 ורצוני לומר באמרי הנכבד בספרו כל אותן הכבודות שכבד בהן לוט למלאכים כמו שכבדם אברהם ע"ה.

  38. 230 ואתה הרשעת את לוט ושמת אותו פושע וחוטא באמרך בכתבך עליו שהוא התנדב להזנות את בנותיו לאנשי סדום עד שקראת אותו בתוך דבריך המגונים נואף מבנותיו. 231 וחלילה מלוט בן אחי אברהם ע"ה ושגדל באמונתו לדבר בו כדברים האלה ולזכור בו זה הדעת הזר והאכזרי וכל שכן שלוט היה אדם שהשיג במראה הנבואה מה שהיה עתיד לחול עליו עד שדבקה בו השגחה האלהית מתוך השגתו ולא הניחתו שעה אחת עד שהוציאתו מן ההפכה. 232 ומה גדול סכלות הפוער לשונו הרע על לוט ויקח ראייה מן ההגדות אשר אין להקשות בהן על דברי תורה שהשגיחה השגחה מבוארת בלוט ובניו בשתי הפרשיות הסמוכות. 233 הראשונה שבהם שאמ' בה "ויאמ' י"י אלי אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה כי לא אתן לך מארצו ירושה כי לבני לוט נתתיה ירושה" [דברים ב, ט]. 234 ובשנית הסמוכה לה אמ' גם כן "ויאמר י"י אלי אתה עובר היום את גבול מואב ואת ער וקרבת אל בני עמון אל תצורם ואל תתגר בם כי לא אתן מארץ בני עמון לך ירושה כי לבני לוט נתתיה ירושה" [דברים ב, יט]. 235 יאמר נא הסכל הכופר בדברי השם ית' ומגנה כל ענין לוט במעט רמז שיש לו מקצת הגדות למה היה ההכרח הגדול הזה לכתוב בתורה שתי אמירות בשתי פרשיות בנבואה מאחדת על ענין לוט לבדו. 236 האם זו הכוונה מן השם ית' לעזור לרשע ולבניו ולבני בניו עד שצוה לעזוב להם הארצות הראויות לתת אותן לבני ישראל בנחלה, או תאמר שדרכי השם ית' שקר וכוונה בטלה בהזהיר על ארץ מואב ובני עמון שההזהרה ההיא היתה בלא סבה 237 באמת ראוי לומר על זה החולק "חושב על י"י רעה יועץ בליעל" [נחום א, יא] 238 ואם עלה בדעתך לומר כי זה ג"כ אמרה התורה על עשו והזהירה על ארצו מאד, התשובה על זה תהיה כי עשו היה יורש מיצחק אביו ע"ה ונכנס בכלל ברכותיו והתורה אמרה בו אחיכם עשו, ועל כן השגיחה התורה על ארצו והיה דבר ראוי מאוד להיות כן כמו שהתבאר זה בפשוטי התורה, 239 אבל לוט שלא היה בזאת המדרגה כולה ובזה המנין בענין הירושה וגם ברכת אבות לא היתה לו הוא ראוי מאד לומר עליו ועל בניו שה' ית' השגיח בהם כשלא נתן רשות לישראל לגעת בנחלתם. 240 ואין לחשוב כי זו ההשגחה היתה בזכות אברהם ע"ה מאחר שלא היה לוט מיוצאי ירכו כמו שעזר אותו זכות אברהם ע"ה בצאתו מן ההפכה, 241 כי כל מה שעזרהו אברהם ע"ה בהיותו נשבה במלחמה ומה שקרב אותו לשבת יחד הכל היה מפני שגדל עם אברהם ע"ה באמונת השם ית' כי היה בן אחיו ומקטנותו הורהו אברהם ע"ה עד שהכתוב מעיד עליו, כלומ' על לוט שהיה מן המשיגים אע"פ שלא היתה מדרגתו שלמה כמדרגת אברהם ע"ה מאחר שלא היה לוט מיוצאי ירכו כמו שביארתי זה למעלה, 242 וגם רז"ל שמוהו במדרגת המשיגים אע"פ שאמרו בו שזה שהיה כחו רע, כי אמרו זה להורות על שלא היתה מדרגתו שלמה כמדרגת אברהם ע"ה בהשגות ההן כמו שאמרתי לך זה קודם.

  39. 243 וגם הכתוב נטה אחר זה הדעת בעצמו באמרו על אברהם ע"ה אנשים ועל לוט מלאכים כדי להראות הפרש מדרגתם בהשגה 244 כי אנשים בזה המקום מורה על יותר מדרגה מן המלאכים, כי שם מלאך ברב המקומות מורה על מחיצה בין המשיג והשגתו יותר ממה שיורה עליו אנשים מפני שאנו רואים שם מלאך נופל על חסרי הנבואה והפחותים יותר מהיותו נופל על השלמים. 245 ואם לא יספיק לך מה שכתבתי על ענין לוט בקונדרסי הראשון ומה שהודעתיך בו בזה המקום יהיה עוד תוספת באור והתנצלות על שהשויתי נדיבות לוט עם נדיבות אברהם ע"ה. 246 כי ענין לוט כולו מראשו ועד סופו היה במראה הנבואה ורצוני לומ' מראשו ועד סופו מן ויבאו שני המלאכים סדומה בערב וכו' עד השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה 247 כי כל מה שספר הכתוב בין שני אלה הדברים הכל ספור מראה נבואה והשגה 248 אבל הכתוב לא רצה לזכור פעם שנית כל הענין ההוא כמו שהיה כיון שזכרו כספור ההשגה 249 ומה שהוא מסופר במראה הנבואה אין גנאי בהשוות בו דברים קצתם אל קצתם אע"פ שאינן באיש אחד כמו שהשויתי אני נדיבות שני אנשים משיגים אע"פ שהאחד יותר שלם מן האחר 250 ואין כשווי הזה גנאי ולא חסרון מצטרף אל אחד משני המשיגים אחר שהענין מראה נבואה והשגה 251 כמו שאין גנאי לרוח הקדש ולא לנביא שכתב בספר נבואתו תחלת דבר י"י בהושע ויאמר י"י אל הושע לך קח לך אשת זנונים וילדי זנונים וכו'. 252 ואמ' גם כן וילך ויקח את נואר בת דבלים וגו', וכל מה שדומה לזה, ואין לחשוב גם כן גנאי לנביא וכהן לגעת בגללי צאת אדם. 253 ואם הנבואות בעצמן סובלות זה כל שכן שיהיה ספור סובל להשוות דבר אחד מהם לדבר אחר משני משיגים. 254 ואל תתפוש עלי במה שאמרתי עתה בזה הענין מפני שאני אמרתי בזולת זה המקום שהדבר שהוא במראה הנבואה והדבר שהוא בפועל הוא דבר זה אצל הנביא ושמציאותם מציאות אחד שוה בכל הענייני' כמו שהתבאר זה בפרק כ"ד בחלק השלישי מספר מורה הנבוכים 255 כי זה הוא נאמ' על שאנו צריכין להאמין זה כמו זה שוה בשוה כלומ' מה שהוא במראה הנבואה ומה שהוא בפועל אבל בהשוות דבר לדבר אין בו גנאי ולא דופי כמו שבארתי לך זה 256 כי אני אם השויתי לוט עם אברהם ע"ה בנדיבות לא השויתי אותם בשלמות 257 אבל נפשך החולה היא היא והמסתער ממעט דבר כמו שיסתער החולה ממעט הזק שירגיש נוסף על חליו.

  40. 258 כי זה הדבר ושאר מה שכתבתי בקונדרסי הראשון והשני הוא טוב וישר לפני מי שקרא בהם ושנה ושלש בקריאתם מאין נשוא פנים. 259 ולא מצאתי מי שהרגיזני כמה שהרגזתני אתה, אך נראה לי כי מטבעך לחייבני על דבר ואינך דן אותי אלא לכף חובה 260 והוגעתני בדבריך והוגעתני ברוע סברותיך ותכין הדברים הכנה שאינה שלימה, ומכל מושכל נעלמה, ותחליף הגלוי בבדוי והודאי תבחר? 261 כאלו הם דברים שגורים בפיך וקרובים אליך עד שתחלק מהם לכל אדם כמחלק מפרנסתו לצריכים, 262 והשם ית' ימחול לך, כי אני מחלתי לך אם אין אתה מכוין בדבריך אלא לשום שמים.

  41. 263 ומענין העקידה גם כן אין להאשימני במה שכתבתי עליה, כי אתה היית המעורר אותנו בה, כי אנחנו היינו עומדים בעניינה כיון השקט על שמריו, אך אתה העדות בנו עליה והבאת ראיותיך וחקרת ודרשת כל פנות ספר מורה הנבוכים בעבורה ואמרת שהיא בלא ספק במראה הנבואה לפי דעת הגאון רבינו זצ"ל מפני שזכר בתחלתה דבור השם ית' ובסופה דבור מלאך, 264 אבל חזרת בך ואמרת כי מרוב היותה כפשוטה לא הוצרך להוציאה מכלל שאר הדברים שבאו במראה הנבואה, 265 על הדבר הזה בעצמו הוא שיספנו עוד להלחם בך ולסתור עליך בזה הדעת מפני שהוא יוצא מכל וכל מכל הסכמה פילוסופית ומכל כונה נבואיית, והוא גם כן חוצה מכוונת הגאון רבינו זצ"ל ומכל הנמשכים אחר דעתו, 266 אמנם אם אתה נסכים עם דעתך להאמין שהעקידה היתה כפשוטה ושהגאון רז"ל גם כן יאמין כן, אבל לא מצד שלא הוצרך הגאון רז"ל להוציאה מכלל שאר הנבואות רק מצד מה שזכר עניינה בחלק השלישי מספרו הנכבד, תוכל להאמין זה והוא דרך יפה וראוי להאמינו ולדורשו לפני כל עשיר ודל, והשומע ישמע והחדל יחדל, 267 וכן כל מי שלא יחשוב שום ספק בדבר מן הדברים ולא יציקוהו פשוטי התורה ודברי נביאים תהיה לו זה הדרך גם כן ישר ותמים.

  42. 268 ואמנם החכם הרב ר' שבתאי [ר' שבתאי בן שלמה מרומא. בשנת 1284 העתיק קובץ מתרגומי זרחיה לפירושי אבן רושד] אשר אמרת עליו שהיה גדי מחלב אמו ונעשה תיש ביומו, האמת אמרת וכן דברת, 269 כי מיד שקרא דבריך ועמד על דעותיך נעשה תיש בעל קרנים לנגח אותך בהם ולהפיל בהם ארצה כל טענותיך, ולרמוס בין רגלי חכמתו כל סברותיך וכל גאותך ישפיל, ואין מידו מציל, 270 כי את רגלים רצת וילאוך ורעיונך השיאוך עליך ונוגשי החכמה אצים, ואיך תתחרה את הסוסים, 271 הלנצח תכסוף לקצוף ולדבר תועה ולהאמין בשוא נתעה, ולבלבל החכמה עם הכסילות, ולמלא מעיך מדברי רוח הוללות וסכלות, 272 תחת מאכלך בריאה, ולשתות מים ממרה, ולשונך תחרץ לדבר תהפוכות, ולעקור נטעי החכמות האמיתיות, 273 ולבך ימהר להוציא דבר בלתי נכר, ונחשב כחרש הנשבר, בהיותך מחלק הנבואה לשנים, לא אחת ולא שתים, והחליפך השגות צורות שכליות, עם בריות מורגשות גשמיות. 274 הלמען דעותיך הזרות, תעזבנה דברי הנביאים ושבילי ההשגות הישרות והסלולות? 275 את מי נועצת ויבינך ומי שת חכמה בטוחותיך לדבר במושכלות ולבקש לך גדולות? 276 שוב אל ארץ אבותיך, וקרא חשמליך הצריכים טבילה, ועטוף טלית ותפלה, וקרא ספר יצירה ודברי בן סירא, ועיין בספר שיעור קומה וספר הרזים, ועזוב ספרי הטבעים וחכמת הלמודים.

  43. 277 איה איפה פיך אשר הרחבת והגדלת, ונפשך שבחת ורוממת, בחכמות הרפואות, הרמות והנעלמות, 278 אזר נא כגבר חלציך וצא נא ממעון רבצך, אם תוכל השיבני, אשאלך ואודיעני, 279 התבוננת בספרי גאלינוס ואיפוקרט, אשר גבהו מהררי אררט, 280 הדרשת וחקרת בסדר ספר תועלת האברים [ De usu partium. מיוחס בספרות העברית לגלינוס, לא תורגם לעברית], וס' החליים והמקרים [De causis et symptomatibus], וספר תחבולות הבריאות בחבלות ובנגעים [De methodo medendi], 281 הנגלו לך שערי בידימיא [אפידמיה] וששה ספריו הגדולים [ששה עשר ספרי הקנון האלקסנדרוני?], וספר עשרה המאמרים [De compositione medicamentorum secundum locus],282 או די לך לבקר חולייך ומראות השתן לשמור בספר אלמנסור [לאלראזי], 283 ואם עיינת גם כן ס' צידת האורח [צידת הדרכים לאבן אל ג'זאר. לזיהוי המדויק של הכתבים הנזכרים ראו Gerrit Bos, Novel Medical and General Hebrew Terminology from the 13th Century Translations by Hillel Ben Samuel of Verona, Moses Ben Samuel Ibn Tibbon, Shem Tov Ben Isaac of Tortosa, Zeraḥyah Ben Isaac Ben She’altiel Ḥen, Oxford University Press 2011 [Journal of Semitic Studies Supplement 27], 122], יעריצוך אנשי המקום ויקראוך צפנת פענח, 284 ואם הוספת לראות על כל זאת קדחות יצחק הישראלי, וספר השתנים, תוכל להיות בהם זנב לאריות וראש לשועלים.

  44. 285 על כן לך לכתוב כל חכמתך וגלות כל מצפוניך וכל קניניך במאד מאד, אשר קנית לך בארץ נוד, 286 וחברת דברים וכתבת קונדרסים ללא תועלת, ומלאת אותם אולת, והכסילות בחיקם ינוח, הקץ לדברי רוח. 287 ואני בראותי שעורם ורבוי כתיבתם אמרתי ברב דברים לא יחדל פשע, ומקום הצדק שמה הרשע, 288 ואם ירשיעך פיך לשוח, דברי הבל ורעות רוח, לסתור בהם כל נכוחות, ולהשים תחתיהם פחות, ולומר על כל דבר אמת וחכמה ברורה, מה שלא היה ולא נברא, 289 מי פתי יסור אליך לשמוע טענותיך הנפסדות והבטלות, המגונות והמבולבלות, לחשוב בהם מחשבות, ולכתוב עליהם תשובות, 290 ומה יצדק אנוש ומה ישלם להוכיח על דבריך שהם כדבר שלא בא לעולם, 291 וכסיל שונה באולתו, מי יהיה סר אל משמעתו, להשיב מענה אל דברי תשובותיו האחרונים הפסולים כפסלות הדברים הראשונים.

  45. 292 ומי לא יהיה נעצב, לענות על דבר שקר וכזב, 293 היבנה איש מגדל וראשו בשמים, על נהר שרוי בחומץ ובמים? 294 היזרעו הזורעים זרעם למיניהם, על הרי חשך אל טל ואל מטר עליהם? 295 וכל שכן אשר דבריך כל דעת נבון מרעידים ואינם בנחת נשמעים, כי אם ברעש וברעם, 296 וקול הברה כלץ לא שמע גערה, וכאיש אשר אין מעצר לרוחו, ולא ידח את נדחו, 297 וכל אשר תוסיף להתגולל בטענותיך ולהתהפך בהן מצד אל צד תוסיף חולשה להוציא לאור מאפליך ולהגיה מחשכיך ותמצא עצמך בהם כיום צאתך מרחם משחר וכלן כלילה שאין לה שחר, 298 ואין זה לפי דעתי לבדי, אך לדעת כל הרואים קונדרסיך המלאים על כל גדותיהם מדברים רקים אשר אין בהם שורש חכמה , כי אם שורש פורה ראש ולענה. 299 התאמין כי בעבור המוחות המזוהמות והדעות המבולבלות נבנו מגדלי החכמה ונוסדו מבצרי התבונה והמזמה?

  46. 300 ואם לא עשה זאת איפה והנצל, ואל תעמוד לצל, 301 ושים בדרך פעמיך לבוא בעיר רומי רבתי לערוך טענותיך לפני אנשים חכמים ונבונים אנשי השם אשר מעולם היודעים כל צפון וכל נעלם, וישמעו טענותינו, וישפטו בינינו ויוכיחו בין שנינו. 302 כי מה יועיל לנו לצעוק ולהריע, ואין מכריע, להודיע אשר יהיה בו מום, ודבר מי יקום? 303 ואני אע"פ שידעתי מאז דברך אלי כי אין בפי אגרותיך נכונה, על רגלי עמדתי קל כצבי לקבל קונדרסיך לראות הפלגת שבושיך וטעיותיך הנובעים ממבוע סכלותיך, ויוצאים ממקום הזיותך, להודיע לכל העמים כיעורם ודפיים ועל גפי מרומי קרת לספר שקרותם, ועל מרום הרים לצווח בגנותם.304 כי אם דבריך הראשונים עברו השקר מעט, דבריך האחרונים עברוהו הרבה, 305 ואם אגרותיך הראשונות נפלו ברשת הכזב כפלים, אגרותיך האחרונות נפלו בו כפלי כפלים וטבעו בים הסכלות ובמעמקי הפתיות. 306 ואם תשלח לי עוד שאר קונדריסך אשר בדית מלבך ותלית שקרותם על צואריך ופחזותם, 307 תראה נא אל מה יביאוך הזיותיך, ומה יקרך באחריתך, על דבריך ועל חלומותיך, בבואי לבטל כל דעותיך, ולבלבל כל סברותיך ולסתור כל כוונותיך.

  47. 308 ועתה שמע בקולי איעצך ושובה ממשובותיך והתבונן בטעיותיך, ושים נזר האמת על ראשך ואל יקחך לבך ואל ירמזון עיניך, 309 והסר ממך עקשות פה טרם תתעלפה ונפשך תפדה מני שחת, ומלפני המכשול תהיה בורחת, 310 ועזוב התלהלהך, וסור ממועצותיך ואל תהיה יהיר, ולחרף ולגדף מהיר, כאיש סורר ומורה ראש ולענה פורה, 311 ועם נבר תתבר, ואל תהי בז לדבר, 312 כי החכמה אינה ירושה, ולא נתנה למורשה, 313 והתבונה רחבת ידים, ולאבן אחת שבעת עינים, 314 ואיש תבונות יבנה חומותיה ויציב דלתיה, וכל חכם לב יגש להקריב, ונבלי חכמתו ישכיב, 315 וכל חסר לב הוזה ושוכב, ואיש נבוב ילבב, 316 וכל ערום יעשה בדעת, אשרי המדבר על אוזן שומעת, 317 והשם ית' יהיה בעזרך כל ימי מגוריך כרצונך ותאוותך אם תשיב מחלאת משובותיך, וכרצון כל מבקשי טובותיך ודורשי שלוותך, 318 וכרצון אני הוא המדבר הנני מוכיחך ועורך לעיניך מקרוב וממרחק.

 

ע - Editor's Version

ר - Cambridge, Ms. Add. 1235

ס - St. Petersburg - Inst. of Oriental Studies of the Russian Academy B 102

א - Oxford. Bodelian. MS heb d. 02

'פ - Paris, Biblioteque nationale heb 985

ר - Cambridge Add 1527.3

ב - Ozar Nechmad. Briefe und Abhandlungen jüdische Literatur 2, ed. Ignaz Blumengeld (Vienna: 1856), pp. 124-143.

* - corrigenda

    1. עוד עמנו שאלות ותשובות ששאל איש חכם בעיניו שמו ר' הלל מארץ לומברדיאה מקהל עיר פיררא י"א] עוד עניני שאלות ותשובות ששאל החכם ר' הלל מארץ לומברדיאה מקהל עיר פיררא י"א פ; שאלות ששאל ר' הלל מפיררא בקא; מן החכם כבוד] מן החכם הזה בק; מן החכם א; ר' זרחיה חן הספרדי מקהל ברצלונה י"א] ר' זרחיא הספרדי מקהל עיר ברצלונא פ; ר' זרחיא חן י"צ הספרדי מברצלונא י"א א; ר' זרחיה הלוי בק; כשהיה] שהיה פ; דר בעיר רומי רבתי] דר בעיר רומי רבתא ישמרה אל בק; על פי כתבים]
    2. וזה הוא הכתב הראשון אשר שלח] הכתב הראשון ששלח ק; וזה הכתב הראשון ששלח בא; וזהו נוסח הכתב הראשון אשר שלח פ; כלל שאלותיו] שאלותיו בקא; בקצרה] בקיצור בקא; מענינים] מקצת ענינים בקא; שבמאמר הנכבד ספר] שבספר פ; מורה הנבוכים] עד ששלח לו] עד ששלח לו עוד בק; אחרי כן קונטרס מלא]
    3. מביאור כל דבר בארוכה על כל דבר ודבר כיד אלוהיו הטובה עליו וזה הוא נסח הכתב הראשון בקצרה] מבאור שאלותיו בארוכה מכל דבר ודבר כיד אלהיו הטובה עליו. וזה הוא נסח הכתב הראשון בקצרה פ; מביאור כל דבר בארוכה א; מכל ביאור דבר ודבר בארוכה בק;
    1. אמר זרחיה הרופא בר' יצחק חן הספרדי ממדינת ברצלונה י"א זצ"ל קבלתי ספרך הנעים וראיתי דבריך אחי ר' הלל] אמר זרחיה הרופא בר' יצחק חן הספרדי זצ"ל קבלתי ספרך הנעים וראיתי דבריך אחי ר' הלל פ; קבלתי ספרך הנעים וראיתי דבריך בק; טובים ונאים יפים ונעימים ישרים ונכוחים, מתוקים ערבים חזקים וצחים, מיֻסדים על אדני פז וספירים, בשכל ובנפש נאחזים ונקשרים, בצרור החיים צרורים.] טובים ונאים יפה ונעים ישרים ונכוחים, מתוקים ערבים בלשון וצחים, מיֻסדים על אדני פז וספירים, בשכל ובנפש נאחזים ונקשרים, בצרור החיים צרורים. פ; טובים ונכוחים מיֻסדים על אדני פז וספירים, בשכל ובנפש נאחדים קשורים, בצרור החיים צרורים. בק; טובים ונכוחים מיֻסדים על אדני פז וספירים, בשכל ובנפש נאחזים וקשורים, ובצרור החיים צרורים. א;
    2. ובחצי היום כשנתן לי ספרך הנכבד ואני עומד עליו לקרותו ולראות את בית נכאתו] ובחצי היום כשנתן לי ספרך הנכבד ואני עומד עליו לקרותו בקא; ובחצי היום משנתן לי ספרך הנכבד ואני עומד עליו לקרותו ולראות את בית נכותה פ; והנה בא אצלי גיסו של החכם הרופא ר' יצחק צב"י רופא האפיפיור י"ל ואמר לי] והנה בא אצלי גיסו של החכם הרופא ר' יצחק צב"י ואמר לי קא; עתה השליח רוצה ללכת אם יש בידך שום תשובה בין בקצרה בין בארוכה תן אותה לי עתה,] עתה השליח רוצה ללכת אם יש בידך שום תשובה בקצרה או בארוכה תן אותה לי עתה, פ; עתה השליח רוצה ללכת אם יש בידך תשובה תן אותה לו עתה א; עתה השליח רוצה ללכת אם יש בידך תשובה תן אותה לי עתה ק;
    3. ואני עניתיהו שוב לאחר שעה ואכתוב לו כתב להודיעו כי קבלתי כתב שאלותיו,] ואני עניתיהו שוב לאחר שעה ואכתוב לך כתב להודיעו כי קבלתי כתבו ק; ואני עניתיהו שוב לאחר שעה ואכתוב לו כתב להודיעו כי קבלתי כתבו א; ואני עניתיו שוב לפי שעה ואכתוב לו כתב להודיעו כי קבלתי כתב שאלותיו, פ;
    4. אמנם מענה שאלותיו ובקשותיו יש לי לחשוב עליו לא במהירות ולא בעצלתים, כי זאת המלאכה אינה לא ליום אחד ולא לשנים.] אמנם מענה שאלותיו יש להשיב עליו לא במהירות ולא בעצלתים, כי זאת המלאכה לא ליום אחד ולא לשנים. פ; וכי מענה שאלותיו לחשוב עליו לא במהירות ולא בעצלתים, כי זאת המלאכה לא ליום אחד ולא לשנים. קא;
    1. כל מה שכתבת לי בשאלותיך] שכתבת לי בקא;
    2. עם] אל א; ר' יצחק, רופא האפיפיור ירום הודו,] ר' יצחק הרופא צבי ב; ר' יצחק ש"ץ א; ר' יצחק, רופא האפיפיור צבי פ; ר' יצחק ק; תשובות] תשובה בקא; מענין] מענייני בק; ספר מורה הנבוכים] ספר הנבוכים ס;
    3. בזה] זה בק; מחייב] מחויב א; כחק] בחוק א; הגאון רבנו הרב מורה צדק זצ"ל המחברו, והכל יגיעך בע"ה ית' אבל לא עתה כי שלוחך נחפז ללכת אלא אחר זמן מועט אם יגמור האל ית' עלי.] הגאון רבנו הרב מורה צדק ז"ל בקא;
    4. מחשבה] מחשבה בק; משה בר נחמן זצ"ל במה שהקשה ותפש על הגאון רבינו הרב מורה צדק זצ"ל בפירושו פירוש התורה.] משה בר נחמן זצ"ל במה שתפש על הגאון רבינו הרב מורה צדק זצ"ל בפירושו פירוש התורה. א; משה בר נחמן זצ"ל במה שתפש על הגאון רבינו זצ"ל בפירוש התורה. בק;
    5. הרב בר נחמן זצ"ל] הרב ר' משה ברבי נחמן זצ"ל א; המציאות] מציאות א; דרך] הדרך בקא; אדוננו הגאון] הגאון בקא; רבנו הרב מורה צדק זצ"ל] רבנו זצ"ל בק; רבנו מורה הרב מורה צדק זצ"ל א; במאמרו] בספרו בק; ספר] בספר פ; ואם עיין בו או עבר עליו] ואם עיין בו בק; מדבריו ולא על שום מאמר ממאמריו] מדבריו בק; לגזור] לגדור א; לחלוק] להקשות ולחלוק פ; כל דבריו] כולם בק;
    6. הגיע] בא בקא; לחכם ר' יהודה בר' שלמה נ"ע קרובי מברצלונה י"א עיר מולדתי] לקרובי החכם ר' שלמה נ"ע מברצלונה ק; לקרובי ר' שלמה נ"ע מברצלונה ב; על] כל פ; מתשובות ס; עניינים] בעניינים פ; מדברי המאמר הנכבד] מדברי בקאפ; סרים] שרים פ;
    7. זר ולא פיך יהללך] יהללך זר ולא פיך בקא; אמרותיו והקדמתו וסודותיו] אמרותיו וסודותיו ק; אמרותיו יסודותיו והקדמת ב; אמרותיו סודותיו והקדמותיו פ;
    8. וההקדמה לבד אשר זכרת לי] ואשר זכרת לי ב; והקדמתו אשר זכרת לי ק; כי היא קונטרס אחד] היא קונטרס אחד פ; קונדריס אחד בקא; כשעור] בשיעור פ; העתקתיהו] התופס] התופש בקא; נתתיהו] כתבתיהו בקא; נתתיו פ; עד שאיישבהו ואעמידהו על מתכונתו וסדורו,] עד שאיישבהו ואניחנו על מתכונתו קא; עד שאיישבהו ואסדריהו ואעמידהו על מתכונתו וסדורו פ; עד שאשיבהו ואניחנו על מתכונתו, ב;
    1. ויש לדעת לאיש נבון וחכם כמוך מבין חידות ומדבר נכבדות כי כל] כי כל ס; לאיש נבון וחכם כמוך מבין חידות ומדבר נכבדות כי כל פ; ולערב בתוכם שום] שום בקא; ומבלבול גדול כמו] א; כמו בק; שבלבל] שבכלל בקא; בפירושו פירוש התורה] בפירושיו אצל החמש תורה ב; בפירושיו על החמש תורה קא; מה שהיה קשה על החכם] שהיה קשה בעיני על הרב החכם הזה פ; שהיה קשה על הרב הזה בקא;
    2. באותם הדברים ובכל מה שימצא בדבריו שהקשה ותפס על רבנו הרב מורה צדק זצ"ל] באותם הדברים שכל מה שימצא בדבריו שהקשה ותפס על רבנו הרב מורה צדק זצ"ל פ; באותם הדברים בקא; כאלו לא עמד כלל] כאלו לא עלה שחר כלל בקא; על המאמר הנכבד ספר מורה הנבוכים] על סמ"ה בקא;
    3. ובאמת] ואמנם בקא; במשא ומתן של תלמוד] בחכמת התלמוד ובכל דברי רבותינו ע"ה בקא; במשא ומתן התלמוד פ; היה בקיא מאד.] היה ארי נוהם ובקי ומפולפל. בקא;
    1. האבקות] התאבקות בקא; הענינים] ענינים בקאפ; שזכרת לי בכתב שאלותיך] שזכרת לי בקא; עליך] בעיניך בקא;
    2. הזה,] הזה אם תרצה להבין סודות הנבואה, פ; והוא אמרו בה] והוא בקא; שהיות] היות ב; היותם קא;
    3. ממה] מה בקא; העקידה ששאלת עליו] העקידה פ; תבין הכוונה בספור העקידה] תבין הכוונה בם. סוד העקידה בקא; בה הכתוב,] בה, פ; יליזו] יזוזו פ; יצאו ק; אשר] אשר הכין קא; אשר תכין ב;
    4. מבולבל] בלבול פ; המקומות שצריכים] המקומות פס; לבאר במאמר הנכבד] לבאר בקא; ספר] בספר בקא; בראיות ברורות] בראיות פס;
    6.   ליתא    בקראפ
    1. ועוד מצאתי לדבר זה טעם שני והוא יותר עמוק מן הראשון ויותר נעלם והוא שהחכמה הכוללת כל החכמות היא אשר מצאה האותיות ולולי שהחכמה] שהחכמה פ;
    4. בדבור] הדבור פ;
    6. בזאת] בזו פ; לדעת] לאדם ס; מהבורא] מהשם פ;
    10. יעשה] עשה פ; פלאות] פליאות פ;
    13. וכל] ועל פ;
    14. האל ית'] האל פ;
    1. עד כאן מצא ידי עתה] לפי שעה להשיב] להשיב פ; מענה על] על פ; והשם ית'] והאל פ; אפילו זה] זה ס; להיות מענה לכל] לכל ס;
    2. ועתה אחי] ואתה בקא; על רב] ברב פ; על רוב בקא; כרצונך ותאותך ולב ונפש אחיך] כחפצך ותאותך ולב ונפש אחיך פ; כרצונך וכרצון אחיך בקא; הנפשיי נאמן] הנאמן א; נאמן פ; שמח בחברתך מזומן] מזומן בקפ; שמח בחברתך א; זרחיה הרופא] הלוי ב"ר יצחק חן הספרדי זצ"ל. ס; זרחיה הלוי ב"ר יצחק חן הספרדי זצ"ל. פ; זרחיה הלוי הספרדי ב; זרחיה זרחיא ברבי יצחק הספרדי זצ"ל ממדינת ברצלונא. וענין הסולם וסוד המחנות העולים ויורדים, ומאמר העתה כתבים בספרים אחרים ואין הנה מקומם. א; זרחיה זרחיה הלוי הספרדי זצ"ל ק;
    1. אע"פ שהיו בלשון רכה וחזר] וחזר פ; מדברי ויכוחים וקנטורין] מלא קנטורין וויכוחים בק; ופירושיו] וביאוריו בק;
    2. ועוד הסבה הגדולה שנמנעתי מלכתבו היא מפני שראיתי שרב דבריו הם נזכרים בתוך כתב התשובות שכתב לשלוח לו החכם ר' זרחיה המחבר אשר הוא מענה על כתב ויכוחו וקושיותיו. וזה לשונו:] אחר זאת שלח לו עוד ר' זרחיה כתב זה מענה על כתב ויכוחו בק; זהו נוסח הכתב ששלח ר' זרחיה לר' הלל תשובה על כל דברי כתב ויכוחו ר;
    1. כיעורין] ביאורין בקר;
    3. עולם נצבתי, שאלתי ובחרתי] עולם שאלתי, ובחרתי קר; שלתי ובחרתי ב; והדעת] והדרך ס;
    5. דבר בי] בו ר;
    6. צאתי] יצאתי ר; כאב] גדלתני בקר; הגדלתני ס; ארחות] חרפות ר;
    7. יחדו לאמר] יחדיו לומר בק; לומר ר; סודות] סוד ר;
    8. חכם לב בדינה.] חכם בדינה. קר; חכם בהנה. ב;
    9. כמו הזקן הלל] כהלל הזקן בק; כהלל ר; הפיר] הכיר ב; הרב מורה צדק זצ"ל] הרב ר;
    10. כסותה] כסותו בקר;
    11. עברתי] דברתי ר; דברים כנגדך] כנגדך ר;
    1. ועתה אתה] ואתה ועתה ק; ועתה בר; השלום והאמת] האמת והשלום ר; החכמה] בית ס; החכמים ר;
    2. וידעתי גם ידעתי ומתוך דבריך המבולבלים הכרתי, כי] וידעתי גם ידעתי ומתוך דבר זך המבולבלים הכרתי בק; כי ר; דברי לא השגחת ולא כראוי בהם עיינת,] דברי לא עיינת ולא השגחת ר; ולא עיינת בק; שנת בהם] שנת בקר; ברב] כרוב קר; מרוב ב; וקראת קריאת עראי] וקראת ר;
    3. אותם] אותה בק; נאומיך] ניאומך בק; דעתי דנתי] דנתי בקר;
    4. עלי, והעתרת דבריך אלי] אלי, והעתרת דבריך אלי בק; עלי ר; והשמעת] והשמעת קולך בקר;
    5. היא הכתובה] הכתובה הכתוב ב; הכתובה קר;
    6. וברב מהלליך] ובמהלליך בקר; ובגדל] וברוב בקר; והנהרות] והנהרים ב; עלי יער] עצי היער ר; עצי יער בק; משבחיך] מפני שבחיך ר;
    7. הלל, כי את קדש יי' חלל] הלל, כי זה קדש יי' חלל בק; הלל ר; ולטענותיו] ובטענותיו ר; ולטעויותיו בק; גואל, ובעמי עודו מסתולל.] גואל. ר;
    8. ובעניני] ובענין ר; אלינו] עלינו ר; החרדה] הרעדה ר
    1. זכירת האותיות] בענין האומות בק; בארתי] שארתי בק;
    2. מן הדרך] מדרך בק; הדרך] דרך בק;
    1. וגם אמנ[ם]] וגם בק;
    2. ובידעוני] וידעוני בק;
    3. בהאבקות] בהתאבקות בק; והוא שאמרת זה לשונך תחלה [תחלה] כשרצית לבטל דברי ולבאר דעתך אלי אמרת בזה הלשון בעצמו] והוא שאמרת בדבריך בזה הלשון בעצמו תחלה [מחיקה] תחלה כשרצית לבטל דברי ולבאר דעתך אלי אמרת בודאי בזה הלשון בעצמו בק;
    4. "בודאי בלא] בלא בק; האבקות יעקב אבינו ע"ה עם המלאך או נדחק כפשוטו,] האבקות כפשוטו בק; אלא דחיקה כפשוטה.] אלא כפשוטה בק;
    5. ידים וזרועות] וזרועות בק; יעקב] יעקב אבינו בק; שהיו מתאימים] מתאימים בק; ועשו בו הולכה] הולכה בק;
    6. ההאבקות] ההתאבקות בק;
    1. כי באלו] שבאלו בק; במאמרו הנכבד ספר מורה הנבוכים] בספרו הנכבד בק; חלוקים] חילוקין בק;
    2. האבקות יעקב ע"ה עם המלאך] ההתאבקות בק;
    3. רישומים] רישומין בק; מחֻברות] מתחברות בק; מובנות] מוכנות ב;
    5. ויכלול] ויכלל בק; הפלאות] הנפלאות בק;
    2. כפשוטיהם] כפשוטן בק; ושאין] בהם בק; בם ס; רמז] דמה בק; כמ'] והם בק;
    3. שהמשנה] כי המשנה בק; השיבותי לך] השיבותי בק; ג"כ כי] ג"כ ס; המאמר הנכבד ספר] ספר בק;
    4. ממאמרו] מספרו בק; יעקב אבינו] יעקב בק; בהאבקותו] בהאבקו בק; בלעם עם האתון] בלעם בק;
    5. והדומים] והדומין בק;
    6. והם נפקדים] ונפקדם בק;
    7. הערבי] ערבי בק;
    8. ישחק] יצחק בק; בהביאם] בהביאך בק;
    9. שהוא] שהוא כולו בק; להכרח] בהכרח בק; דבר] זכר בק; שבארנוהו כלו] שבארנוהו בק;
    10. החמר הוא המונע] המונע בק;
    11. הנזכר מחלק] בחלק בק; אשר התבאר] שהתבאר בק;
    12. אמר בזה] אמר בק; שהתבאר] שהתבאר באחרונה בק; המלאך לה] המלאך בק;
    1. כל המאמינים] המאמינים בק;
    3. האבקות] התאבקות בק; יהיה] היה בק; ביניהם] ביניהן בק;
    4. יעקב אבינו ע"ה] יעקב ע"ה ק; עצמם] עצמן בק; זאת] זו בק;
    5. סתירתם עתה] עתה סתירתם בק;
    1. אבינו ע"ה] ע"ה בק; ונדחק] ונדבק ב; מלאכיי] מלאכים ק;
    3. הענין בעצמו] הענין ב; הדחיקה] הדחקה ב;
    4. הפך זה] הפך ס;
    1. זו התנועה ההולמת את יעקב ע"ה או זה] ועוד אני שואל ממך זה המלאך שאמרת שחידש באויר המקיף את יעקב ע"הזו התנועה ההולמת את יעקב ע"ה או זה זה זה ב; זה ק; זו התנועה ההולמת את יעקב ע"ה או זה ס; השכלית] השכלים ב;
    2. הנברא] נברא בק; וללא ענין] ולא לענין בק;
    3. הולמות] הולכות בק; שנקעה] שנקטה ב; שקר, ועליך נאמר "חכם בעיניו איש כסיל".] שקר בק;
    1. שנית על] על שנית בק; שנקעה] שנקטה בק; נקעה] נקטה בק;
    2. נקעה] נקטה בק;
    1. לך] לבאר לך בק; האבקות] התאבקות של בק; יעקב אבינו ע"ה] יעקב בק;
    2. הענין האחד] האחד בק;
    4. שאר הנבואות] הנבואות בק;
    5. כי כמו] כמו בק; שהוא פעם] שהוא בק; לא] לא כן בק;
    6. שדומה לו] שדומה בק; עד] כמונעים הנמצאים בהשגתם עד בק;
    7. ולא זכר] ולא ס; צער] סער בק; המטרחת] המטרת ב; כמיני] במיני ב; והכבדים] והבגדים בק;
    8. ומורגש] מורגש בק; ההאבקות] ההתאבקות בק; ההאבקות ורשומו] היאבקותו ורישומו ב;
    9. החזוק] החזון ב; שאמרה] שאמר בק; העבד] עבד בק;
    10. תטעה] תמצא בק; ההאבקות] ההתאבקות ב; אכילת] אכילה בק; ההאבקות] התאבקות בק; זכר] דבר ב; המראה הנבואיי] המראה בק;
    11. ההאבקות] התאבקות ב; שכתבת בהם שהם] שהם ב;
    12. כמו שצוה מחברו הגאון רבנו זצ"ל לא] לא בק; לו] לה בק;
    1. אלא בלבול] אלא בק;
    2. עד כאן לשונך אשר אני] אני בק; מרבה] מרכב בק; לא] אבל לא בק; אבל] אלא בק;
    3. שאינם] שאינן בק;
    4. רק נראה] נראה בק; אדרבה כי אתה] שאתה בק; מחפש] תחפש בק; באמרך] כאמרך בק; בקונטרסיך] בקונדריסך ב; בקונדרסיך ק; הראשונים] הראשונות ב;
    5. הרב] הגאון רבינו בק; סודות] סודות כלל בק;
    6. ונתבארו] והתבארו בק;
    7. הארבעה מאמרות] ד המאמרות בק; אותות השמים] השמים אותות ק;
    1. כאן] כאן לשון בק; באותיותיו] כאותיותיו בק; ובתיבותיו] לכתיבותיו בק;
    2. הם הם] הם בק; ואלו] ואלה בק;
    5. בספרים הטבעיים] בספרי הטבעים בק; ולא הרגשת בחכמתו ולא דקדקת בתבונתו כמו] כמו בק;
    6. מאלו] מזו בק;
    7. מכת צירוף] צירוף בק; והצורות] והקמיעות בק; ישתמשו] ישמשו בק; בהן] בהן בעלי השמות בק; קומה, והדומים להם מספרי שמות והשבעות של שדים ומזיקין כמו שזו היא רב חכמת הצרפתים והאשכנזים המזוהמים בדעותיהם] קומה בק;
    8. אלא כל] וכל בק; החכמים האמיתיים רבותינו ע"ה] רז"ל בק; מעשה מרכבה] מרכבה בק; הוא] הכול הוא בק;
    9. או רמזים] ורמזים בק; שאינם] שאינן בק;
    10. יחדל, כי על כל יתגדל זה הרעיון וזה הדעת וזו הכונה ויהיו ידינו אמונה] יחדל בק;
    1. עשרים וחמישה] כ"ה בק; פשוטיהם] פשוטיהם ולא זכרת אלה הפסוקים בק;
    2. רבנו] רבנו הרב המורה צדק בק;
    3. בזכרו בתחלת] בתחלת בק; וכו' ואתה מרב בלבולך ומבוכתך אינך מרגיש בכל זה] וכו'. בק;
    1. באמרך] שאמרת בק;
    3. ולקדושתו ולחסידותו] ולקדושתו בק;
    4. לפי כונת דבריך שאם] שאם בק; כפשוטיהם] כפשוטם בק; וקדֻשה ולא בעל חסידות] ולא בעל קדושה בק;
    6. נראה] נראה לי בק; מאליהם] מאיליהן בק;
    1. כתחלה] בתחלת בק; ביעף] בעף ב; בקושיה] קושיא בק; אותך ותפשתי לך] לך בק; המעברות שלא תוכל לעבור] המעברות בק; זה לשונך] עוד בזה הלשון בעצמו בק;
    2. מבלי מלבד] מלבד בק; לאברהם אבינו ע"ה בצורת] בצורת בק; אותו] ואותו בק;
    4. אלו] אלה בק; שאמרת שהוא כונתך והבינות הענין כן] שאמרת בק; הנבואיית] הנבואית בק;
    5. הענין] העניינים ס;
    6. והשגת] והשגה בק; שאמרת והודֵת] שאמרת בק; בצורת] בצורות בק; אמת] האמת בק;
    7. הבקר] בן הבקר בק;
    8. נעשה] עושה בק;
    9. מן השחיטה] משחיטה בק; ומן הבשול] ומבשול ב; ומן האפייה] ומאפיה בק;
    10. אז מאמרך] מאמרך בק;
    11. לומר לי] לומר בק; הנבואה זה לאברהם] אברהם בק;
    1. ממאמרו הנכבד ספר מורה הנבוכים] מספרו הנכבד בק;
    2. החכמים האמתיים רבותינו ע"ה] רז"ל בק;
    3. לי כי] לי בק; שהחמר שלו היה] שהיה החמר שלו בק; מדרגות] מדרגת בק;
    4. עליו החכמים האמתיים רבותינו ע"ה] עליו רז"ל בק;
    5. אכילה באמרו "תחת העץ ויאכלו". ואמר רבינו שלמה זצ"ל בפירושו נראין כאוכלין] אכילה בק;
    6. שענין] שהיה ענין בק; שאכלו] שהיו בק; הכל היה] הכל בק;
    9. הנזכר שם] הנזכר בק; שהם] שהיו בק;
    10. שהנבואה] כי הנבואה בק; קצתה תהיה] תהיה קצתה בק; בזו] בזאת בק;
    1. כתבת בזה] בזה בק;
    2. הילד הילוד] הילד בק; בין] עומד בין בק; מלות] יהיו מלות בק; שמזה] שמזו בק;
    3. שיתחיל לדבר] שיתחיל בק; לשון הראשון] הראשון בק;
    2. סברותיך] דבריך בק;
    4. שא"כ היה] היה בק;
    5. הדבורים] הדברים ב; התחבר] יתחבר ק; שיתחבר ב; בהם] בזה בק; כשמיעה] בשמיעה בק; והלמוד] ובלמוד ב; וכלימוד ק; המצויים] המצויין בק;
    6. אשר נמצאת] שמצאת בק; הדעת כמוך] הדעת בק;
    7. אשר גדל] שגדל בק; ישמע] שמע בק; סמך] שום סמך ק;
    1. ועוד] ועוד יש בק; על שלשון] על בק; אתה כי] כי ב;
    2. מאי זהו] מאי זה ק; מאיזה ב;
    3. כמו זה] כמו ס;
    1. לומר] לומר לך בק; אשר דעתך] שדעתך בק;
    2. מאנשי האומה, המבינים כל סתום וכל נעלם בחדרי המזימה, ומוציאים דבר מתוך דבר באיך ומה, כל שכן איש תבונה השלם במדותיו וחכמתו מבני] מבני בק; וידע מיד] וידע בק;
    3. משנת סכלותך] משנתך בק; אצעק ואמר לך] יצעק עמי ויאמר לך בק; להוציאך אם אוכל] להוציאך בק;
    4. ומן האבנים אשר השלכתי לך רגזת] ורגזת בק; אתה אתה] אתה בק; להרגי] להרגי ואינו מבין הגיגי בק;
    6. האמת] האמת ופרצת בק; להשיב] להשיב ולומר בענייניהם בק;
    2. כן באמת] כן בק;
    3. בעבור] בעברו ס;
    4. שאין ההגיון שלך] שההגיון שלך אינו בק;
    5. אחד] אדם בק;
    6. כללית] כלליית בק; כללית] כלליית בק;
    7. המופתית] המופתיית בק; שהתבארו] שנתבארו בק; אלו] אלה בק;
    8. ע"ג] מ"ג ב; מחלק] בחלק בק; הראשון] הראשון מספרו הנכבד בק; מדבר] מדבר שם ק; שם מדבר ב;
    9. האישי] האישיי בק;
    6. מאחדת] מיוחדת ב
    7. שדרכי] שדברי ב
    13. זה להורות] זה ב
    1. כיון] כיין ב; העדות] העירות ב
    4. נסכים] מסכים ב
    7. קונדריסך] קונדארסיך ק

Preparation of this edition was funded by the Israel Science Foundation, Research Grant #622/22: "Samuel Ibn Tibbon's Explanation of Foreign Terms and the Foundations of Philosophy in Hebrew," Principle Investigator: Prof. Yehuda Halper